כבוד הרבנים תודה על האתר שלכם !
מעשה שהיה ערב יוהכ"פ :לאבי ז"ל נערכה הזכרה בבית הקברות היו שם 10 גברים , אך אחותי החליטה שהיא רוצה להגיד קדיש על אבינו ז"ל ( אנחנו 2 בנותיו ללא בנים) ואכן כך עשתה אני בתור חרדית הזדעזעתי וברחתי ( היא לא חרדית) לאחר מכן המשפחה שיבחה אותה ואני פשוט מרחמת על אבי ז"ל . האם יש מקום בהלכה למה שהיא עשתה ?ואולי אני הייתי מידיי קיצונית , אני מרגישה שהיא התנהגה פשוט כמו כל הרפורמים למינהם ?
תשובה:
שלום רב,
אכן עפ"י הלכה אין מקור לכך שאישה לא תאמר קדיש כשיש מנין של אנשים. למרות זאת ודאי שמעשה של הבת אינם ראויים כלל. וללא ספק אין זה עושה נחת רוח לנפטר. היום הדבר הזה לא מקובל לחלוטין. לכן שינוי במנהג זהו פריצת גדר, בפרט בדור שיש פריצות נוראה בנושאים הללו בחוגי הרפורמי וכד', כך שודאי אינו ראוי לעשות כלל.
מקורות:
כתב בשו"ת חות יאיר (סי' רכב): "שאלה דבר זר נעשה באמשטרדם ומפורסם שם. שאחד נעדר בלי בן וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה כל יום תוך י"ב חודש בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש [עי' שו"ת ר"ש מדינא חלק א"ח סי' ו'] ולא מיחו בידה חכמי הקהילה והפרנסים. ואף כי אין ראיה לסתור הדבר כי גם אשה מצוות על קידוש השם גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל ואף כי מעשה דר"ע שממנו מקור אמירת יתומים קדיש בבן זכר היה מ"מ יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא. מ"מ יש לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג"כ תורה הם ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו ע"פ סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ויבואו לגלגל בו…ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות".
בראדין היתה נערה יתומה שגדלה בביתו של החפץ חיים. ועפ"י הוראתו היא נהגה לומר קדיש על הוריה בבית הכנסת, מהעזרת נשים. לימים, גדלה הנערה, והחפץ חיים השיא אותה עם הגאון ר' משה שניידר זצ"ל ואח"כ אף שלח אותם לפרנקפורט לפתוח שם ישיבה, עם פתיחת המלחמה הישיבה עברה ללונדון, שם למדו כמה מגדולי הפוסקים שעדיין איתנו. סבא שלי ז"ל למד אצלו עוד בהיותו בפרנקפורט, והסיפור הנ"ל מסתובב בין תלמידיו.
ולמרות זאת, היום אין ספק שזה אחרת, ומאחר שלא נהגו כך. אישה שאומרת קדיש היא פורצת גדר, וברור שאינה עושה נחת רוח לאביה ז"ל.
מי הרב המשיב על שאלה זו. זה מעניין וחשוב לדעת לאור העדות לפיה סבו למד אצל הרב משה שניידר.
שמי זאב ליטקה. וסבי ז"ל היה הרב יחזקאל ליטקה
השאר תגובה