הבת שלי (פחות מגיל מצוות) החליטה לתת לשערה לגדול עד שיעור מסוים שאחריו תוכל להסתפר ולתת את השער הארוך עבור ארגון שאוסף שערות עבור ילדות שחולות במחלה הארורה.
לאחר נסיונות התקשרות רבים למשרד הארגון, הצליחה בתי לתפוס את הפקידה במשרד שקיבלה אותה בקרירות, ואמרה לה שאם היא רוצה היא יכולה להביא את השיער למשרד (שנמצא בעיר אחרת)…
לבת שלי ירד החשק לתרום להם את השיער, וכעת היא רוצה למכור את זה.
השאלה האם מותר לה כעת לחזור מכוונתה לתרום אותו, ולמכור אותו ולקבל את הכסף לעצמה?
תשובה:
שלום רב
בענין זה יש לדון מכמה פנים: א. ראשית לא ציינתם בת כמה הילדה, כמובן שאין משמעות לנדריה אלא לאחר שנעשתה בת 11 שנים. ב. אני מבין מהשאלה שהיא לא נדרה בפה ממש, אלא רק גמרה בליבה כך לעשות, אולי גם סיפרה לכם על כך, אבל לא קיבלה זאת בפיה באופן של נדר, אם אכן כך, נחלקו הדעות אם בנדרי צדקה נדר שבלב מחייב לקיימו, ולהלכה יש שסברו בדעת השו"ע שנקט כדעת המקילים בזה, כמבואר בהרחבה בגינת ורדים אבהע"ז כלל ד סי' ל. אמנם רבים חולקים ומחייבים אבל יש בזה בהחלט צירוף נכבד נוסף. ג. כלל לא ברור אם מדובר כאן בנדר של צדקה, שכן חולה סרטן אינו בהכרח אדם עני, ואני מניח שיש חולים רבים שיש להם יכולת כלכלית לרכוש להם שיער כחפצם, ובתכם בהחלטתה לא קבעה לתת זאת לעניים בדוקא. ד. בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פז כתב, שאף שאין נשאלים על נדרי מצוה אלא מדוחק, על קבלה בלב לצדקה ניתן להשאל אפילו לכתחילה.
לכן, הואיל ויש כאן פתח ברור שעל דעת שהם מגיבים באופן כזה היא לא רוצה לתרום, ניתן לעשות התרת נדרים אפילו לכתחילה ולעשות בשיער כחפצה.
ואף זה רק לכתחילה, שכן מעיקר הדין נראה שהיא יכולה לסמוך שאין כאן נדר כלל.
