לכבוד המוצי"ם הגאונים
נשאלתי באדם שרוצה לאכול במסעדה בשב"ק, המסעדה נמצאת בעיר שיש בה מקצת יהודים, כמובן מבשלים באופן המותר, שהייה באש גרוף וקטום וכדו', וגובים את מחיר האוכל לפני השבת
השאלה היא אם יש לחוש בזה למראית העין, צדדי הספק, דבעירינו לא רגיל כלל להיות מסעדות כאלה, לכן הרואה יחשוב שהוא משלם בשבת, ושמבשלים בשבת באופן הרגיל בשאר ימות השבוע, ומאידך אפשר דכיון שלא מצאנו שחז"ל גזרו בזה מראית העין, יש אסור (אם לא שנדמה נדונינו לאחד המראית העין המבוארים בהלכה)
יורונו המורים ושכמ"ה
גוט שבת
תשובה:
שלום רב
לכאורה, אם לא ידוע לעוברים ושבים שמקום זה מתנהל על פי כללי ההלכה יש מקום לאסור, אלא שניתן לכאורה להתיר זאת בנקל, אם יכתבו על פתח המסעדה באופן בולט שהמקום מתנהל בשבת על פי כללי ההלכה ובהנחיית הרב המקומי.
מקורות:
שאלה חשובה שדנו בה הפוסקים היא אם יש לחדש אופנים חדשים של מראית עין, שלא הוזכרו בדברי חז"ל. האם יש לנו כוח לחדש איסורים מנפי מראית עין שלא אסרו רבותינו? בשאלה זו נחלקו הרשב"א וה'פרי חדש'.
חז"ל אסרו שתיית דם דגים מתוך קערה, למרות שאין בכך שום איסור מן התורה, מפני החשש שיתבלבל בעיני הרואה עם דם בהמה. על-פי איסור זה, אסר הרשב"א (ח"ג, סימן רנז) בישול בשר בחלב אישה, אף-על-פי שמין הדין חלב אישה אינו 'חלבי' (אלא פרווה), מפני חשש מראית עין.
על דרך זו, הרמ"א אוסר בישול בשל בחלב שקדים – מפני הדמיון שבינו לבין חלב פרה. מותר לבשל בשר בחלב שקדים, ולהגישו לאכילה, רק אם מניחים חתיכות שקדים בתוך ה'חלב', באופן שברור שמקורו אינו פרה אלא שקדים (רמ"א, יו"ד פז, ג).
ה'פרי חדש' חולק על הלכה זו, ופוסק שאין לנו להמציא מקרים חדשים של מראית עין, אלא אין לנו אלא מה שאסרו חז"ל. הסכמת הפוסקים הוא להחמיר בכך, כדעת הרשב"א והרמ"א.
לאכול במסעדה לא-כשרה
שאלה שנשאלת לעתים קרובות היא אם מותר להיכנס למסעדה לא כשרה, כגון לצורך שימוש בשירותים, לאכול מזון כשר, או לצורך פגישה עסקית: האם הכניסה לצרכים אלו מותרת, או שמא יש בה משום מראית עין?
שאלה מעין זו נידונה על-ידי פוסקים קדומים בנוגע לפונדק של גויים. השאלה של אכילת דג מלוח וחמוצים שהוכנו והוגשו על-ידי בעל הפונדק (הלא-יהודי) היא מושא מחלוקת בין הרמ"א לבין המהרש"ל (ים של שלמה, חולין פרק ח, סימן מד), כפי שצוין על-ידי הט"ז (יו"ד צא, ב).
הרמ"א פוסק שבנסיבות אלו, מותר לנוסע לאכול מאכלים אלו בצלחות הפונדק, ואילו המהרש"ל קובע שאסור לעשות כן. שתי הדעות לא מזכירים חשש אכילה או חשש כניסה לפונדק מפני מראית עין. בהנחה שמדובר באכילה ברבים, הרי שלכאורה ניתן ללמוד מדבריהם שאין חשש מראית עין באכילת אוכל כשר בתוך מסעדה לא-כשרה.
אולם, הגאון רבי משה פיינשטיין (אגרות משה, או"ח ח"ב, סימן מ) פוסק שאסור להיכנס למסעדה לא-כשרה, מפני חשש מראית עין, כיון שיחשדו בו שאוכל אוכל לא כשר.
אין להקשות על דבריו מתוך דברי הפוסקים הנ"ל, כי יש לומר שבימי קדם, פונדק לא-יהודי שימש כמקום לינה ומחסה, ולא רק מקום אכילה. משום כן, יהודי הרואה את חברו נכנס לפונדק היה יכול להניח שמדובר במי שמחפש מקום לינה, ושאין לו שום כוונה לאכול – וגם אם לאכול (מתוך כורך המציאות), בוודאי שלא לאכול אוכל לא כשר.
כך בימינו, אין איסור מראית עין בכניסה למלון לא-יהודי, מפני שעוברים ושבים הרואים את הנכנס יניחו שמדובר במבקר במלון, ולא במי שבא כדי לאכול מזון לא כשר.
בניגוד לבית מלון ופונדק, הסיבה המרכזית שעבורה אנשים נכנסים למסעדה לא-כשרה היא כדי לאכול אוכל לא-כשר. לכן, פסק הרב פיינשטיין שאסור להיכנס, מחשש למראית עין.
מכאן נלמד, שאם העוברים והשבים סבורים שהמקום אינו מתנהל על פי ההלכה יש להחמיר שלא לאכול שם.
