שלום לכבוד הרבנים.
רציתי לדעת אם מותר לחמם ביום שבת אוכל מבושל כל צורכו עם נוזל קרוש (!) על פלאטה שכעת כבויה ותידלק.עם שעון שבת.
ראיתי שהמשנ"ב בשיח ס"ק קו' כותב שקודם שהוסק התנור מותר להניח את הפשטידא, ובמשנ"ב שבהוצאת הרב נבנצאל שליט"א העיר שדין שעון שבת כדין נוכרי.
אולם אמרו לי שאת דברי המשנ"ב יש לפתור רק בכגון פשטידא וכדומה – שאין בה הרבה רוטב ולא ברוטב קרוש.
אשמח לדעת את דעתכם. (אומנם אני אשכנזי אך אמרו לי שהגר"ע יוסף זצ"ל גם התיר כן בספרו חזון עובדיה הלכות שבת – לספרדים ושבסוף תשובתו כתב שגם אשכנזים יכולים להקל כן).
שאו ברכה.
תשובה:
שלום רב
אכן יש הבדל גדול בין נוזל קרוש לבין פשטיד"א, שכן שומן הפשטיד"א מצב הצבירה הטבעי שלו הוא כשהוא קרוש, אלא שהחום מפרק את השומנים והופך אותו לנוזלי, ובזה סבר השולחן ערוך סעי' טז שדינו כיבש ומותר להניחו באופן האמור, אולם, נוזל קרוש מצב הצבירה הטבעי שלו הוא כשהוא נוזלי אלא שקור המקרר הופך אותו לקרוש. כך הוא בציר של דגים ורוטב בשר וכדומה, ולכן דינם כדבר לח שיש בו בישול אחר בישול ולא נאמרו לגביהם דברי המשנה ברורה הנ"ל.
באופן שונה מעט נתבאר החילוק בדברי המנחת שלמה ח"ב עמ' לה, ששומן של אותה פשטיד"א נאכל באופן זה כשהוא קרוש, אולם רוטב של עוף או מרק קפוא אינם נאכלים באופן הזה בדרך כלל.
החילוק שהזכרת לפי דעת הרב עובדיה אמור בכל רוטב שהוא, גם נוזלי, כאשר הוא מועט, משום שלדעתו כאשר רוב התבשיל יבש מותר להניחו על גבי הפלטה בשבת, וכדעת המנחת כהן שער ב פרק ב, אולם דעת רוב הפוסקים אינה כן, ראה אליה רבה סי' שיח ס"ק אהשו"ע הרב בסידורו, הגרש"ז אוערבך כפי שהובא בס' מאור השבת ח"א במכתבים שבסופו והגרי"ש אלישיב כפי שהובא שם במכתבים שבסוף ח"ב, וראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עד אות ז.
מקורות:
