בס"ד
שלום לכבוד הרב
בשבת בבוקר הסתכלתי דרך מכסה הזכוכית על הסיר צולנ'ט שעמד על כיסוי הפח שעל הגז, וגיליתי שהנוזלים התאדו ממנו כמעט לחלוטין, וכמעט שהתבשיל נחרך.
האם יש איזשהו פתרון הלכתי שמוסכם לכל הדעות כיצד להציל את הצולנ'ט?
תשובה:
שלום רב.
הוספת מים קרים לסיר חמין העומד על הפלטה בשבת אסורה (וכן למיחם חשמלי או לכל תבשיל אחר העומד על האש), ויש בזה איסור בישול דאורייתא. אדם שחושש שיצטרך להוסיף מים לחמין בשבת עליו להשאיר מערב שבת מים שישארו חמים גם בשבת (במיחם או בסיר על הפלטה וכדו' אך לא בטרמוס), ואז יוכל להוסיף מים כשהם חמים ישר מן המיחם (או הסיר) באמצעות כוס לסיר החמין אך לא ישהה עם הכוס בדרכו להעביר את המים למיחם, אך יזהר לערות את המים בנחת לתוך סיר החמין, שלא יגיס את התבשיל.
אולם, דעת הגר"ע יוסף לאסור גם בזה, ולדעתו אין היתר להוסיף מים אלא לכלי שני, כך שלא יהיה ניתן להניח שוב את החמין על גבי הפלטה.
שולחן ערוך סי' שי"ח, וכאשר המים נתבשלו ונצטננו לדעת המחבר עדיין יש בזה בישול גמור, ולדעת הרמ"א אם לא נצטננו לגמרי מותר, ויש לבדוק היטב שאכן זה נחשב עדיין חם במקצת. ור' גם בארחות שבת פרק ב' סעיפים עא – עג שהאריך בדין זה ועי' שם שכתב שיכול גם להביא את הסיר למיחם ולפתוח את ברז המיחם לשפוך את המים לסיר, אך בזה יש ליזהר שלא יהפך המיחם למיחם בשרי, וכן יכול להביא את המיחם אצל המים (במיחם שאינו חשמלי) עי' שם. על דעת הגר"ע יוסף בזה ומקורותיו ראה ילקוט יוסף חלק י עמ' רכט.
עצות למניעת חמין שעומד להשרף בשבת
א. יתן מחבת ריקה בין הפלאטה לסיר, וכך יתמעט חום הפלאטה ולא ישרף החמין. (סימן רנג ס"ג)
ב. ישפוך את החמין לסיר אחר, שאז הוא כלי שני, יוסיף בו מעט מים חמים, כי כלי שני לא מבשל, ויחזירהו לפלאטה כדין תבשיל שרובו יבש. (תשובה בכתב יד ממרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א. הובא בקובץ מאור ישראל שבת עמוד יז. שבת ד שפח)
ג. יקח את הסיר ויגביהו עד ברז המיחם ממש, שישפכו המים ישירות בתוך החמין ולא באוויר, ויחזירהו לפלאטה. [שאין זה עירוי מכלי ראשון, אלא בתוך כלי ראשון.] (כן הורה הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א)
ד. יתן מצקת בתוך המיחם וישהה אותה במים עד שיעלו הרתיחות בתוך המצקת, ואז יכניסה לחמין ויקפיד להשקיעה ולא לערות את המים מלמעלה. [והטעם בזה, שמא נחשבים המים שבמצקת כלי ראשון, ושמא אין בישול אחר בישול בלח.] (עיין שבת ד שסב)
ה. מותר לספרדי לומר לחברו אשכנזי שיוסיף מים חמים לחמין. כיון שאומר לו לעשות דבר שמותר לו לעשותו כפסק הרמ"א שהאשכנזים קבלו הוראותיו. והוא הדין להיפך, שמותר לאשכנזי לומר לחברו ספרדי לעשות דבר שמותר לו לעשותו כפסק מרן השלחן ערוך. (שבת ד שצז)
1. נכון.
2. להדגיש – מים חמים! אחרת יש בזה בישול.
3. על ענין זה דנו רבות עם מרן הגר"ע, שהרי הוא נכנס כאן לשאלות של בשר בחלב.
4. נכון, יש בזה מחלוקת אבל זה צירוף נאה.
5. מעניין.
כהמשך לפתרונות שהבאתי:
לפני הפתרון מס' 5 ראוי לנסות את הפיתרון הזה:
לומר לגוי לשפוך את המים הרותחים אל סיר החמין, כדקיי"ל כל מקום שיש בו מחלוקת הפוסקים, מותר לומר לגוי לעשותו. [מרן הבי" סימן שיד והדברים ידועים. שו"ת יבי"א ח"ט חאו"ח ס"ס מב. חזו"ע שבת ח"ג עמ' תפה.
בנוסף עוד פיתרון [אולי בין הפתרונות הטובים ביותר], זה להניח מערב שבת שקית עם מים בתוך סיר החמין, ואז אם בשבת רואה שהחמין מאבד נוזלים ומתייבש יוכל לפתוח את שקית המים, ויתערבבו עם התבשיל. (ילקוט יוסף מהדו' תשע"א עמ' תקנב, ואין בזה הטמנה כמבואר בחזו"ע שבת ח"א עמ' סב. וע"ע בהליכות שבת ח"א פ"כ אות יז)
לא מצאתי כרגע את היביע אומר שציינת. אולי טעות בציון?
כן מחילה הרב. הציון הוא שו"ת יבי"א חלק ז' ס"ס מב, בהערה שם למטה * בד"ה ודע
לגבי פתרון מס 3 לא הבנתי מה הבעיה,אשמח אם הרב יסביר לי
הסברתי, כאשר אתה מקרב את הסיר למיחם ועולה ממנו אדים בשריים למיחם הוא עשוי להעשות בשרי ואחר כך אתה שותה את המים שבו עם חלב.
מה עם דיני 'חזרה'
מדוע אין בעיה ל'הושיב בתחילה בשבת' סיר עם מים חדשים שלא היו כאן? הרי לרמ"א אסור משום שהעביר מסיר לסיר?
כיון שלקחת מסיר אחר על דעת להחזיר מתקיימים כל תנאי חזרה עודו בידו ודעתו להחזיר.
כתבתי משום 'פינה ממיחם למיחם' (מסיר לסיר) לשיטות האוסרות (שו"ע הרב ועוד) כ'תיקו' בגמ' וכטור שהחמיר בזה.
האם כלפי המים נחשב 'פינה מסיר לסיר' או שמתייחסים לעיקר התבשיל שהוא סיר הטשולנט ולא נוגע המים שהכניס בהם (מלבד איסור בישול בו עסקתם)
בשמירת שבת כהלכתה פרק א הערה מט הביא שאכן הגרש"ז אויערבך צידד להחמיר בזה לדעת השו"ע הרב אלא שלמעשה הורה להקל בזה כדעת המשנה ברורה, ונראה שהמנהג הרווח להקל.
שוב ראיתי בשבת כהלכה (הרב פרקש שליט"א)
שמוכיח בארוכה מהמג"א ושו"ע הרב כי כאשר יוסיף את המים הרותחים ישירות לסיר מן המיחם (שעודנו בידיו או אפילו על הפלטה רק שלא זרם חזק שיעשה קצת 'הגסה')
אין זה הפסק של ה'שהיה' ולא חשיב 'העביר ממיחם למיחם'
משא"כ כאשר ישתמש בכלי שני עבור זה.
ויעו"ש (חלק א' פרק ט) שגם למחבר ס"ל כך
רק באופן זה יש להזהר מבעיה של בשר בחלב.
כמובן. מאריך שם בזה הרבה
ונקודת דבריו שצריך להמתין שלא יעלו אדים מהסיר (או שממתינים כמה רגעים או שמרחיקים הרבה את הסיר מזרם המיחם)
לגבי ה'ניצוק' של הזרם מוכיח שם שאין בעיה. ואין כאן מקומו..
אם הרחקת את הסיר מזרם המיחם לא הרווחת כלום כיוון שעדין לבני ספרד אין לעשות כך ועובר בחשש איסור תורה כדי להנצל מספק איסור דרבנן
באופן שלא נפסק הקילוח מי קובע מה גובה הקילוח הרצוי?
בביאור של רבינו יונה שמובא בבית יוסף בסימן רנג סע ד, לשונו של רבינו יונה שהמים מצטננים ע"י העירוי, משמע שאפילו קילוח ישיר סמוך לתבשיל אסור לדעת רבינו יונה והשו"ע פסק אותו להלכה.
הקילוח מתקרר באוויר ויוצא שעירוי מכלי ראשון לא נחשב כלי ראשון.
ואגב, זה לא רק דעת רבינו יונה.
תראה את הביאור הלכה בשיח סע ד שמביא את זה בשתיקה כאילו זה איסור גמור
שיטה זו יודעה, כוונתי היא שעד כמה שאתה חושש לרבינו יונה גם בעירוי מכלי ראשון זה לא משנה מאיזה גובה תערה!
נכון מאוד וזו בדיוק גם כוונתי שלי, להסביר שפתרון מספר 3 הוא ממש לדחוף את ברז המיחם לתוך התבשיל ורק אז לפתוח את הברז!
ולא יועיל לפתוח הברז בקילוח ישיר כשפי הברז "קרוב" לסיר או לתבשיל.
בדיוק זו כוונתי הייתה להדגיש.
נראה שבזה אתה מחמיר עוד יותר מהגר"ע יוסף זצ"ל…
זו בדיוק דעת הגר"ע.
לבני ספרד אין היתר לערות ממיחם לתוך תבשיל.
נכון, אף שרבים מקילים בדבר.
לא הבנתי איך הרב בתשובה הראשונה אמר להעביר על ידי כוס לסיר הרי כוס זה כלי שני ושופכו לכלי ראשון הרי מבשל המים?
בני אשכנז הקלו בכך כל זמן שלא הסתלק חומו הראשון, שאין בזה בישול אחרי בישול למרות שזה עבר לכלי שני, דבריך הם אכן שיטת רבינו יונה, ובדעת השו"ע בזה יש מחלוקת, הגר"ע יוסף כידוע נקט אכן כדבריך שאסור.
השאר תגובה