1) האם גם במצווה צדקה אמרינן מצווה בו יותר מבשלחו או שאני מצוות צדקה דיש מעליותא ליתן ע"י שליח דחשיב מתן בסתר וכמו שאמרו בכיוצא בזה שהצדקה הכי טובה היא שהנותן לא יודע למי נתן והמקבל אינו יודע ממי קיבל.
2) מה עדיף ליתן סכום גדול לאדם אחד או שלחלק לכמה אנשים, ומה הדין בלא סכום גדול?
3) קורה לי לפעמים שיש עליי בדיוק כסף לצורך טבילה במקווה שאני טובל לפעמים אחרי שחרית, ובשחרית מגיע אדם שמבקש עזרה מכלל הקהל, האם אני מחויב להביא לו למרות שאני אצטרך לחזור לבית ולהגיע שוב למקווה, או שלא?
תשובה:
שלום רב,
א. מסברא היה נראה שהדין הזה של מצווה בו יותר מבשלוחו לא נאמר על מצוות שבין אדם לחבירו שכל מטרתם היא התוצאה, וכן נראה מדברי האחיעזר (ח"א סי' כח סוף אות יז). בספר הנהגות ופסקים לגרי"ח זוננפלד הלכות צדקה ט' שם הובא שהגרי"ח זוננפלד הקפיד לתת בעצמו את כסף הצדקה לפושטי היד ולא ע"י שליח. אלא שברור כי אם ע"י שליח יוכל לקיים את המצווה בהידור יותר כגון מתן בסתר ודאי שזה עדיף.
ב. כתבו הפוסקים כי עדיף לתת להרבה עניים מאשר לעני אחד סכום גדול.
ג.מסתבר שכיון שאתה זקוק לכסף כרגע לצרכיך אתה לא מחוייב לתת אותו לצדקה.
מקורות:
ב. כך נראה מדברי התוס' בקידושין כז,א ד"ה נתון. וכן כתב בבית מאיר סימן רנ"ט שיותר מצוה יש לחלק צדקתו לכמה עניים, וכן כתב בב"ח או"ח סימן תרצה, ובמג"א שם ס"ק י"ד, ובמחצית השקל. וכן בשו"ת חתם סופר (חו"מ סימן ק"ח) וראה עוד בספר יד אפרים סי' סא בשם הפליתי כשחתנו עשה פדיון הבן ושחט בהמה לצורך הסעודה ולא נתן את מתנות הכהונה לכהן שפדה אצלו את הבן שלא יהיה בכלל נותן מתנותיו לכהן אחד משום שמצוה לחלק להרבה.
