א. הרמב"ם [אולי עוד, לא הספקתי לעיין] פוסק שאסור להלוות בלי שטר מה ההיתר שלא נוהגים כך.
ב. הרמב"ם [וכנ"ל] פסק שיש מצוה לדעת הכות קידוש החודש. זה על הב"ד. או על כו"א.
ג. עד"ז יש לשאול האם יש מצוה להיות בקי הבלכות טריפות?
ד. ידוע שב'כרת' משתדלים לצאת ידי כל השיטות. שלכן חוששים לשי' הראב"ד 'נטל סאה ונתן סאה'. א"כ למה במוצאי פסח לא מחכים לאכול חמץ עד 'צה"כ' של ר"ת. ועד"ז כל איסורי שבת. [במזיד בלי עדים]?
תשובה:
שלום רב,
א. אכן דין זה נזכר גם בשו"ע חו"מ סי' ע'. וראה כאן בנושא מדוע אנשים אינם נזהרים בזה.
ב.מצות תלמוד תורה אינה קשורה לצורך קיום ההלכות בפועל. גדר המצוה הוא להיות בקי בכל חלקי התורה הלכה אגדה ואפילו תורת הסוד למי שראוי לכך. [יהודי חסידי כמוך ודאי עוסק שליש מהיום בדא"ח כמנהג ישיבות תומכי תמימים מקדמת דנא, אף שהעיסוק הוא בכל הא"ק ואבי"ע ולא רק בקיום המצוות למעשה…].
ג. כנ"ל.
ד. אכן, רבים מיראי ה' נוהגים להקפיד על זמן רבינו תם בכל הענינים שמדאורייתא. בארץ ישראל מקובל יותר להקל כדעת הגאונים כיון שכך הוא המנהג בארץ לפחות 600 שנה!
מקורות:
על המנהגים השונים ביחס לזמן רבינו תם במוצאי שבת ובכלל ראה כאן.
אפרט את שאלתי:
הנה למרות שיש מצוות ידיעת כל התורה כולה.
הרמב"ם בפתיחה להלכות קידוש החודש כותב:
הלכות קידוש החודש
מצוַת עשה אחת, והיא לחשב ולידע ולקבוע באי זה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחודשי השנה.
ועד"ז ג.
פסוק: ויקרא יא מז
להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל רש"י:"להבדיל" – לא בלבד השונה אלא שתהא יודע ומכיר ובקי בהן
"בין הטמא ובין הטהור" – צ"ל בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין טמאה לך לטהורה לך בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו
"ובין החיה הנאכלת" – צ"ל בין צבי לערוד והלא כבר מפורשים הם אלא בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה חסלת פרשת שמיני.
יוצא שאי"ז רק בתור ידיעת התורה. אלא כאילו נאמר שיש ענין בידיעת הלכות האלו דוקא.
נ.ב. מ"ש בחצי מוסגר י"ל ע"ז ש"חכם עדיף מנביא"
שאלה מענינת המבוססת על דיוק יפה. נשמח לשמוע אם יהיו לך מקורות נוספים בענין.
עיין ב'חינוך' ובמחנ"ח. מצוה ד' ומצוה קנ"ה.
השאר תגובה