1. כוונתי שאמרו לי שיש דין שבשנות הביעור שהם ד',ז' אסור להשאיר אצלו מעשר כלל מערב פסח עד אחר חול המועד, ומחללים על מאכל שווה פרוטה, כגון סוכר או פרי, ומאבדים אותו, ואומרים וידוי ולא על מטבע. -השאלה מה מיוחד במערב פסח עד אחר חול המועד אם בכלל ?
2. פרוטה שחיללו עימה מעשר דאורייתא כגון יין, האם צריך שהיין יהא שאינו לסחורה כדי שיחשב מעשר מדאו'?
3. האם יש דין "תואר לחם" שמשנה את ברכתו כגון שנשרה במי סלק וכדו שמשנה את צורת ותואר הלחם
4. אם איו כבר להשיג בחנויות פרי חדש זה ואו שאין באפשרותו להשיג, האם רשאי לברך בראיה על הפרי שביד חבירו אפילו שכבר ראהו דהרי לא נתכוון להנות בראיתו או כיון שעכ"פ נהנה כשראהו בסתם לא מברך
תשובה:
1. זמן ביעור מעשרות הוא בחג הפסח של השנה הרביעית, משום שבאותה שעה כבר ודאי גמרו לעשר את כל הפירות שחנטו בשנה השלישית [רמב"ם מעשר שני פי"א ה"ג]. על זמנו של הביעור נחלקו הדעות אם הוא ביום טוב הראשון של פסח או האחרון, וכדי לצאת ידי חובת כל הדעות, יש להקפיד שלא יהיו בבית פירות מעשר, מיום טוב הראשון ועד ליום טוב האחרון [ראה ס' מצוות הארץ פרק יח סעי' א]. ניתן לחלל את המעשרות על מטבע ולאבד אותה לפני הביעור על ידי שישחקנה או ישליכנה לים.
2. כל דבר המחוייב במעשר יש בו מצות ביעור, ואין הבדל בין דבר המיועד לסחורה לדבר העומד לשימוש פרטי.
3. פת השרויה במים צוננים או מיץ סלק אינה מאבדת את התואר לחם שלה אלא אם כן היא שרויה זמן רב, עד שהמים מקלים מצבעה. אלא שיש סוברים שהואיל והפת מקבלת צבע ממי הסלק או מיין אדום וכיוצא בזה היא מאבדת תואר לחם גם בזמן מועט [ראה משנה ברורה סי' קסח סעי' י].
4. מנהגנו שלא לברך על הראיה לבד ללא אכילה. [שו"ע סי' רכה סעי' ג].
לא הבנתי למעשה מה מברכים על פת זו שנשרתה ביין מעט או הרבה זמן
אם הפת היא פחות משיעור כזית, הכרעת השו"ע לברך מזונות. אולם, המשנה ברורה נשאר בזה בספק, ולדעתו יש לפטור זאת על ידי מאכל אחר. לכן, ספרדים שקיבלו עליהם את הוראות השו"ע יברכו מזונות, ואזכנזי ינהג לחומרא כמשנה ברורה. במקרה שיש בחתיכות כזית יש לברך המוציא לכולי עלמא.
השאר תגובה