קניתי דירה בחוץ לארץ מגוי. הדירה היא בבנין מגורים אשר הבעלים הוא יהודי (הדירה היא באנגליה וכנהוג קונים רק חכירה ל99 שנים וכדומה בדומה לחוזה מקק"ל) החוזה נעשה לפני הרבה שנים ובמשך השנים הממשלה שינתה כמה וכמה תקנות וחוקים בין לטובת הבעלים, בין לטובת החוכרים. ולמשל שהקונה יכול לכוף את המוכר להאריך את החוזה ולמשל שהדירים יכולים לנהל בעצמם את הבנין הניקיון וכדומה וזה לא כמו שכתוב בחוזה.
שאלתי, האם יכול בעל הבית לטעון שמכיון שבחוזה לא כתוב כך הרי הוא משועבד רק לדין תורה? וגם אם כתוב בחוזה שהחוזה כפוף לשינוים בחוק, האם זה לא נקרא אסמכתא או ששיך בזה דין סטימתא? ואם נאמר שהחוזה כפוף לדין תורה, האם מותר לחוכר או לבעלים למכור את הנכס לגוי, שבזה שמוכר את הנכס יפסיד ממונו של ישראל?
תודה
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם לא כתוב בחוזה שהוא כפוף לשינויים בחוק, לכאורה הדין תלוי במחלוקת הפוסקים אם אומרים 'דינא דמלכותא דינא' לעניין חוק הגנת הדייר.
אם כתוב בחוזה אין בכך בעיה של של אסמכתא.
אם אכן יש חשש שהגוי יגרום הפסד מאשר מגיע בדין תורה, ניתן למנוע. אבל למעשה ניתן להסתמך על הסוברים שיש בזה משום 'דינא דמלכותא דינא' וממילא אין שום הבדל בין דין תורה לחוקי המדינה.
מקורות:
לגבי חוק הגנת הדייר עיין בשו"ת אמרי יושר לר"מ אריק ח"ב סי' קנב אות ב, שו"ת חבצלת השרון חו"מ סי' ח ומהד"ת סי' פו, שו"ת דובב מישרים סי' עו ושו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' פו.
לעניין אסמכתא, סעיף זה אינו קנס ולדעת רוב הראשונים (בבית יוסף חו"מ סי' רז) אין בזה משום אסמכתא. גם לדעת הרמב"ם והשו"ע בסי' רז סעיף יג (ועיין נתיבות ס"ק יז) שכל תנאי הוא כאסמכתא, מכל מקום מנהג המדינה מועיל לסלק בעיה של אסמכתא וכמו שכתב בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' סו.
לעניין מכירה לגוי מצינו איסור למכור לגוי כאשר הוא לא יזהר בנזקי שכנים, בשו"ע חו"מ סי' קעה סעיף מ.
