שלום לרב.
שאלתי היא הלכה למעשה
מה הדין אם האדם רוצה לתת צדקה (לא התחייב) ורואה שאינו יכול לתת סכום זה
האם שיגרום לאחרים לתת זה יעלה לו??
ב. באותו עניין. אדם הרוצה לפרוע תעניות מדין תשובה ויודע שלא יוכל לעמוד בזה אם ישלם לאחרים שיצומו עבורו האם עולה לו?.
ג. אדם המשלם לאברכים יראי שמים שילמדו לילה שלם עבורו (בעילום שם התורם) וללא תשלום זה לא היו לומדים כך. האם עולה לו לתיקון כרת??
בברכה רבה
רוני.
תשובה:
א. ראשית צריך לדעת, שאדם שרוצה לתרום לצדקה ואין לו יכולת אינו מחוייב בכך כלל, אולם, אם גמר בליבו בהחלטה גמורה שיתרום, יש סוברים שהדבר נחשב כנדר ומחוייב בכך על פי דין. וממילא, באופן הראשון אין לו צורך לגרום לאחרים לתת ובאופן השני לא יועיל לו לגרום לאחרים לתת, אלא אם כן הם נותנים זאת באופן מפורש במקומו ולצורך פרעון חובתו. כמובן, שאדם שגורם לאחרים לתת צדקה שכרו הרבה מאוד, וכפי שאמרו חכמים (בבא בתרא ט ע"א): גדול המעשה [מי שגורם לאחרים לתת] יותר מן העושה [יותר מאלו הנותנים בעצמם]. וראה מה שכתב בזה בס' אהבת חסד ח"ב פרק טז.
ב. אדם שרוצה להתענות לצורך תשובה ואינו יכול לעמוד בכך, קבעו גדולי המקובלים שיפרע זאת בצדקה כדמי סעודתו. סכום זה אינו צריך להיות תואם ממש למה שאכל אלא דמי סעודה באופן נורמלי [כ – 50 ש"ח ליום]. ונראה שאם יתן זאת ללומדי תורה יקיים ענין זה באופן מהודר.
ג. כנ"ל אות ב. תיקון כרת אמור להעשות על ידי האדם עצמו ולא על ידי שלוחיו, אולם, מסתבר שבאופן זה יש תיקון כל שהוא כעין פדיון למי שאינו מסוגל ללמוד בעצמו לילה שלם.
מקורות:
א. על דעת הסוברים שנדר לצדקה במחשבה יש לו תוקף מחייב, ראה בית יוסף יו"ד סי' רנח בשם המרדכי, ולמדו זאת מן הכתוב "נדיב לב עולות", וע"ע בית יוסף או"ח סי' תרצד, וכן פסק שם הרמ"א להלכה. אמנם, הרא"ש בתשובותיו (כלל יג סי' א) חולק, ולדעתו נדר במחשבה מועיל רק לגבי הקדש ולא לענין צדקה, ולדעתו, גם אם החליט לתת לצדקה אין לכך תוקף מחייב עד שיוציא זאת בפיו, וראה שו"ת ושב הכהן סי' כא שכדברי הרא"ש מוכח גם מלשונו של הרמב"ם הל' מעשה הקרבנות פי"ד הל' יב, וע"ע שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' קמז.
בשו"ת דת אש סי' יד (הובא בגליון מהרש"א שם) מחדש, שאף לדעה כראשונה לא נחשב הדבר נדר אא"כ החליט את הסכום המדוייק אותו יתן לצדקה, ולדבריו אין מקום לחשוש באופן הנזכר בשאלתך.
ב. על שיעור פדיון תענית לדעת הבן איש חי ראה כאן.
