רשום בחוזה שכירות: "אם לא יפנה השוכר את הדירה בתום תקופת השכירות ולא יחתם חוזה חדש בין המשכירים לשוכרים, יחויב השוכר בתשלום של 100 ₪ עבור כל יום של איחור בפינוי, וזאת כפיצוי מוסכם ומוערך מראש לנזקים והפסדים שייגרמו. בנוסף: חפצים של השוכר או באי כוחו שישאר בדירה אחרי שבועיים מתום תקופת השכירות יוכל המשכיר למסור אותם למי שירצה או לעשות בהם כפי ראות עיניו, אם לא נחתם חוזה חדש עם השוכר." המצב: הסכם השכירות הסתיים לפני כמה חדשים, השוכר השאיר חפצים בדירה וגם במחסן הצמוד לדירה וגם בחדר מדרגות. (המחסן אינו חלק מהיחידה המושכרת, אבל הסכמנו בעל פה לשוכר להכניס ארגז אחד למחסן, והשוכר ראה את זה כהסכמה מחייבת, שאין לנו רשות לפנות את המחסן על תקופת השכירות, וגם טען שארגז אחד משמע עד התקרה, ולמעשה מילא קיר את של המחסן בארגזים עד התקרה, מה שיצר צפיפות ובלגן בכל המחסן הקטן, מידי פעם השוכר ההוא הבטיח לפנות את המחסן אבל לא קיים מעולם, במשך חציה השני של תקופת השכירות, השוכר לא היה כאן בעצמו, הוא השכיר את הדירה לאנשים שונים (ואכמ"ל) ואת הדברים שלו השאיר במחסן ובדירה ובחדר המדרגות). בינתיים השכרנו את היחידה לשוכר חדש (הגון בהרבה), כמרוהטת חלקית, לא שקל יותר או יקר יותר להשכיר דירה כמרוהטת חלקית, אלא שזו היתה האפשרות הבאה בחשבון לאור שחפצי המשכיר נמצאים בדירה. זכות ההשכרה, בהתאם לכתוב בחוזה שנוכל לעשות בחפצים הנשארים ככל שנרצה. הסכמנו עם השוכר הראשון שעל כל יום של איחור בפינוי מיום פלוני זה יעלה לו מאה ₪ ביום. הוא לא פינה ביום המדובר, והתנצל שהיה אנוס מסיבות שונות, לכן הסכמנו שוב על תאריך חדש, שגם בו הוא לא הגיע. בכל מקרה כבר לפני כמה חדשים הגיע התאריך שבו על פי החוזה הוא צריך לשלם לנו מאה ₪ על כל יום של איחור בפינוי, כנ"ל. למעשה כעת אין להשיג את השוכר.
השאלה:
א. האם ניתן לפנות את החפצים מהמחסן ומהחדר מדרגות על סמך הסעיף בחוזה שמאשר לנו לעשות בכל חפץ שנשאר בדירה בתום תקופת השכירות כאשר נרצה?
ב. האם מותר לי לתפוס חפצי ערך ממה שנשאר במחסן ובחדר מדרגות כדין בעל חוב שרשאי לתפוס מטלטלין של החייב כדאיתא בשו"ע סי' קה הלוה שחייב לשנים או יותר, ואין לו כדי לפרוע לכולם, וקדם אדם א' ותפס מהמטלטלים של לוה כדי לזכות לאחד מבעלי חובות, לא זכה, שכל התופס לבע"ח במקום שיש עליו חוב לאחרים, לא קנה, ואפי' עשאו שליח וכתב לו הרשאה. אבל אפוטרופוס קנה, דיד בעלים הוא. משמע דכל שכן שהבעל חוב עצמו רשאי לתפוס לעצמו, ואין צריך דוקא שליח בית דין. ואין בזה משום בחוץ תעמוד, כיון שלא נזקף חוב השכירות הזה של מאה ₪ ביום כמלוה, ועוד שהיא תפיסה בעבור גביה. בתודה מראש המשכיר
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
א. הנך יכול לפנות על סמך הסעיף בחוזה.
ב. מותר לך לתפוס מטלטלין כמשכון, אבל אם ברצונך לחלט אותם לעצמך יש צורך לשאול לחוות דעת של שלושה אנשים המבינים במחירים של חפצים אלו.
מקורות:
א. על אף שבשו"ע חו"מ סי' שיט מבואר שיש צורך בהודעה, הרי שהמשכיר קיים את חובת ההודעה בסעיף המפורש בחוזה יחד עם הבקשות החוזרות ונשנות, מעל ומעבר.
בנוסף לכך, דעת הגרי"ש אלישיב שמוסד התולה שלט שיהיה רשאי לעשות כרצונו בחפצים שיישארו, יכול לעשות כן. כל שכן סעיף מפורש בחוזה.
ב. מותר לתפוס משכון אם החייב אינו משלם. בנוסף לכך, בשו"ת מהרשד"ם אבן העזר סי' קפד כתב ששוכר המכניס מטלטלין הרי זה על דעת שהמשכיר יהיה רשאי לעכב אותם אם יישאר חוב.
דיני מכירת משכון הם בשו"ע חו"מ סי' עג סעיפים יב-טז.
אם אני רשאי לפנות על סמך הסעיף בחוזה, למה לא אוכל לקחת את החפצים לעצמי, שלא בתורת משכון אלא על פי אותו סעיף שמתיר לי לעשות בחפצים הנשארים מה שארצה?
ייתכן שהנך רשאי לקחת לעצמך, אבל יש לעיין אין בכך בעיה של גוזמא שדינה כאסמכתא שאינה מחייבת. סעיף בחוזה הבא לפטור את המשכיר מהנטל לטפל בחפצים שנשארו אינו מוגדר כגוזמא, כיון שהמשכיר בסך הכל רוצה שלא להינזק. אבל שיהיה זכות לקחת לעצמו חינם, יש לעיין.
יש לי שאלה נוספת באותו עניין. יש שם גם חפצים של שוכר אחר (השוכר הראשון השכיר גם לשוכר אחר, ואין כאן המקום להאריך בזה), גם אותם אפשר לפנות (יצוין שבחוזה השכירות עם הראשון נכתב שם שהתנאים כוללים גם את באי כוחו) כשבקשנו לשוכר השני לפנות, בסוף הוא שלח את הבן שלו, וכשהבן הגיע וראה את החפצים לא מצא חן בעיניו לקחת אותם, והלך כלעומת שבא) אבל לא השגנו שוב מהשוכר ההוא רשות מפורשת לפנות את חפציו.
הסעיף בחוזה אינו מחייב את השוכר המשני. גם אם סוכם עם הראשון שההסכם תקף עם באי כוחו, מכל מקום אין סמכות לראשון לוותר על החפצים של השני.
מכל מקום, במקרה שבן השוכר ראה את החפצים והחליט שלא לקחת אותם, ניתן להסתמך שהחפצים אינם חשובים בעיניו וחבל לו על הטרחה וממילא דינם כהפקר (וכדין מכנשתא דבי דרי שבתחילת פרק אלו מציאות).
השאר תגובה