שלום רב וכל טוב סלה!
אשה הנשואה ב' שנים, ורק עכשיו התחילה לשמור על טהרת המשפחה, אלא דדא עקא, שכבר הפסיקה מלראות דם זה ז' ימים, וחשבה שיכולה לטבול, אבל לא עשתה "שום" בדיקה, וחוששני שאם נאמר לה להפסיק בטהרה, ולהמתין עוד ז' ימים, שלא תרצה לטבול כלל, (ואף יתכן שנכשילה לע"ל, ושוב לא תרצה לטבול כלל – איניני בטוח בחשש זה השני), האם אפשר להתיר לה לבדוק עכשיו ולטבול מיד (כי מדאורייתא נדה אינה צריכה ז"נ)? בתודה מראש
תשובה:
שלום רב.
מדבריכם אני מבין שאשה זו לא עשתה אפילו הפסק טהרה, ואין לה אלא בדיקת יום השביעי בלבד, ובמקרה זה איני רואה מקום להקל, אך, אילו היתה פוסקת בטהרה, אף שלא בדקה ביום הראשון, נראה שבשעת הדחק כזו ניתן היה לסמוך על דעת הראשונים שבדיעבד יכולה היא לטבול.
מקורות:
אשה שפסקה בטהרה ולא בדקה אלא ביום השביעי בלבד, כתב הבית יוסף סי' קצו בשם הרמב"ן הג' מימוניות סמ"ג וס' התרומה שהיא יכולה לטבול, והובאו דבריהם בהרחבה בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' קנה ובחתם סופר יו"ד סי' קעח. אולם, מדברי הרמב"ם והרא"ש דקדק הבית יוסף שם שהבדיקה בראשון ובשביעי מעכבת. להלכה, אף שסתם הבית יוסף כדעה ראשונה ואת הדעה השניה הביא בשם יש אומרים, מכל מקום סיים ואמר שאין להקל כדעה האחרונה.
אולם, הגר"ש קלוגר בספרו שיירי טהרה סי' קצו ס"ק ג כתב שיש לסמוך על דעה זו בשעת הצורך, וממילא במקום הדחק כזה שלפנינו ניתן היה להתיר במקרה כזה. אולם, מדברי כל הראשונים הנ"ל נראה, שדין זה מותנה בכך שפסקה בטהרה קודם, אולם, אם לא פסקה בטהרה היא מוחזקת בראיית דם ואין לנו כל ראיה שאכן לא ראתה כל אותם ימים.
אכן, מחלוקת היא לכאורה בין האחרונים אם דין הפסק טהרה הוא מדאורייתא או מדרבנן, לדעת המהרש"א נדה ל ע"א נראה שהוא מדרבנן, וכן נראה בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' כח, אולם מתשובת רעק"א סי' סג נראה שהוא מדאורייתא, ואפשר שלדעת המהרש"א היה אפשר להקל יותר בשעת הדחק כמו זו [אין כוונתי שיש כאן סיבה להקל על פי דין, אלא שכידוע לאלו שעוסקים בקירוב רחוקים לעיתים מקילים להם אפילו בדינים גמורים כדי שלעתיד לבוא ישמרו יותר]. אולם, נראה שעיקר כוונת המהרש"א היא משום שמדאורייתא עצם זה שאינה מרגישה ביציאת הדם נחשב כהפסק טהרה, וקשה להקל על פי זה בזמנינו שנשים בלאו הכי אינן מרגישות כל כך ביציאת הדם.
אם פסקה מלראות בזמן שרגילה תמיד להפסיק כתבו ראשונים שחיוב ההפסק טהרה הוא מדרבנן, ראה או"ז סי' שלח אשכול סי' מז ועוד. אולם ברמב"ם איסורי ביאה פ"ו הל' כ נראה שאף באופן זה היא מוחזקת בטומאה מדאורייתא. ולמעשה כתב בבית שלמה שם שאין להקל בדבר.
