שלום וברכה.
העובדות כדלהלן:
בתאריך אור ליג' טבת תשס"ו (12/01/2006), נסגר "וורט" בין שני צדדים.
אבי הכלה, ובא כוחו של אבי החתן, סיכמו ביניהם במעמד הוורט, שכל צד ייתן לזוג סכום של 10,000 דולר לרכישת דירה. (נכתב מסמך "סיכום דברים" בכתב ידו של אבי הכלה המפרט את ההתחייבויות השונות, ביניהן את ההתחייבות לדירה).
שער הדולר באותו יום היה – 4.6220 ש"ח.
אב החתן העביר בתוך ימים ספורים את הסכום לדירה (46,000 ש"ח), וכשאבי הכלה נתבקש להעביר גם הוא – הוא טען שהוא לא מתכוון להעביר את הסכום עכשיו, אלא בהמשך. (לא זכור האם התנה את נתינת הסכום ברכישת הדירה, או שרק ביקש ארכה של זמן).
החתן והכלה אומרים שניהם כי הם זוכרים שלימים אמר להם אבי הכלה בשיחה משותפת שאל להם לחשוש שהם יפגעו מכך שהוא לא העביר להם את הסכום של הדירה, ויתירה מזאת הוא ציין שהוא מתכוון בל"נ לפצות את הזוג על הפסד הריביות הפוטנציאליות שיכלו הזוג להרוויח בהשקעת הסכום בבנק. (כמובן, שלא על "סכום מפצה" זה השאלה נשאלת).
לאחר מספר שנים נפטר לבית עולמו האב ולאחר מכן האם. היתומים מינו מנהל עיזבון את אחד האחים, ולבקשת הזוג להעביר אליהם את סכום ההתחייבות, עלתה השאלה האם לאור הנתונים יש להעביר סכום של 46,000 ש"ח, או של 35,670 ש"ח (כפי שער הדולר הנוכחי).
תודה רבה.
נ.ב. 1. האם בעלי הדין מול היורשים בשאלה זו הם החתן והכלה או שמא אבי החתן ובא כוחו?
2. האם לחתן והכלה יש יכולת הלכתית ו/או רשות מוסרית למחול ליורשים על הפער בחוב בין שערי הדולר?
תשובה:
שלום רב,
סליחה על האיחור במתן התשובה
החוב הוא כפי השער הנוכחי.
בעלי החוב הם החתן והכלה ויש להם סמכות למחול על כל החוב או חלקו, אבל לאבי החתן אין סמכות למחול.
מקורות:
עיין ברמ"א יו"ד סי' קעו סעיף ו שאם לא סוכם מראש להוסיף ריבית על חוב הנדוניא, יש איסור ריבית לסכם על תוספת ריבית על האיחור, וממילא יש לשלם את החוב המקורי שנקבע בדולרים בלבד.
לעניין בעלי החוב עיין בשו"ע אבן העזר סי' קיד סעיף ג ובב"ש שם סק"ו.
