שלום רב,
אני מעוניין לשאול, האם מותר לתבוע על פי ההלכה על לשון הרע ללא הוכחת נזק?
מדובר במקרה מצער שקרה לי, כאשר חברה שהייתי לקוח שלה הפלילה אותי בעבירת הטרדה, כלומר מסרו ידיעות כוזבות למשטרה ביודעין ובזדון שמעולם לא התקיימו במציאות. הם עשו זאת ממניעים עסקיים, כדי שהם יוכלו להעליל עליי.
התיק נסגר(יש לי רישום), אך הדבר גרם לי להרבה עוגמת נפש להרבה בזבוז זמן, הרבה פחד מאחר ואותה חברה אף שלחה לי מכתב איום שהם יעשו את זה שוב.
והדבר אף גרם לי לפחד רב ששמי יוכפש אם אתבע אותם.
זה בערך ארבעה חודשים שאני מבזבז על זה לא מעט זמן, מחפש מידע באינטרנט, לומד איך מתנהלים מול המשטרה, איך מדברים מול המשטרה, איך אני מנקה את שמי.
המשטרה עשו לי הרבה כאב ראש כי הם לא פתוחים להקשיב כלל וכלל, זה כמו לדבר לקיר למרות שניסיתי ליצור איתם קשר, לקבל מהם את חומר החקירה אך הם לא מקשיבים. זה גרם לי להרבה עוגמת נפש ודאגה. ועקב כך, כבר ארבעה חודשים שגרת חיי שובשה כי המחשבה שלי עוסקת בעוול שנעשה לי, איך אני מנקה את שמי, איך אני מתמודד איתם.
האם ההלכה מתירה לתבוע כספית על על כל הזמן שבזבזתי עקב כך? זה פגע לי בפרנסה מאחר ולא הצלחתי להעסיק עצמי בעבודה אלא בדברים אלו.
או שאסור לי לתבוע על כך מאחר וזה משמיים.
אני מדגיש – מדובר על תביעת חברה (ולא רק אדם).
אני רוצה לדעת את האמת.
למען הסר הספק, מידה ואתבע זה לא יוכל להיות בבית דין תורה מאחר והליך זה מצריך צו גילוי מסמכים ושאלונים שיחייבו אותם לענות ולחשוף את האמת.
ובכלל, על מה אסור לתבוע על פי ההלכה ולקבל כסף.
בברכה.
תשובה:
שלום רב,
אם מנהלי החברה מוכנים לדון בדין תורה, אסור לך לתבוע בבית משפט.
גם בדין תורה, אם התלונה במשטרה נעשתה שלא בצדק, המתלונן חייב לפצות אותך על כל הנזקים שנגרמו לך.
יש לציין שאף בדין תורה ניתן לדרוש לחקור את הצד השני ולדרוש גילוי מסמכים. במקרה שהצד השני לא יציית לדברי בית הדין, יש סכמות לבית הדין לבקש מבית משפט להוציא צו זה בהתאם לחוק הבוררות (סעיפים 16,13), או להתיר לתבוע בבית משפט.
מקורות:
בשו"ת כנסת יחזקאל חו"מ סי' צז (מובא בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' טו) מתיר לפנות לערכאות ללא היתר מבית דין כדי לקבל בחזרה מה שהצד השני הוציא ממנו בערכאות. אבל במקרה זה מדובר שהנזק מהתלונה במשטרה נעשתה ואין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית, התביעה היא תביעה כספית ואין מקום להגדיר אותה כהתגוננות מהתלונה במשטרה, ולכן יש צורך ברשות בית דין.
לעניין חיוב לשלם הפסדים שהיו כתוצאה ממסירה עיין שו"ע חו"מ סי' שפח.
לכאורה תביעה בגין הוצאת שם רע מוגדרת ע"פ הדין כ"בושת" שהיא קנס ובעינן דיינים סמוכים?
תודה רבה.
מצד דין 'בושת' לא ניתן לחייב על 'בושת דברים' אפילו לא באמצעות דיינים סמוכים. עם זאת המבייש חייב לפייס את המתבייש ולפצות אותו בכסף שראוי להתפייס בו, ויש תקנת הגאונים לנדות את המבייש עד שיפייס בשיעור קרוב למה שראוי להתפייס. עיין שו"ע חו"מ סי' א סעיף ו.
השאר תגובה