שלום,
רציתי לשאול שלוש שאלות לגבי שבת.
1. בעניין מנורה שיש לה חוט להט ראיתי שישנו דיון בפוסקים האם כל חלקיה נחשבים כבסיס לחוט וממילא היא נחשבת כבסיס לדבר האסור כשהיא פועלת. רציתי לשאול כיצד מגדירים נורת פלורסנט וכן נורת לד (והאם יש הבדל בניהם), האם גם שם החלקים נחשבים כבסיס לדבר האסור או שמא שם אין חוט להט ולכן נגדירם כמו כל כלי שמלאכתו לאיסור?
2. כוס ששפכו אליה מים חמים ודפנותיה מאוד חמות, האם ניתן מיד לשפוך אליה שוב מים חמים והיא עדיין תיחשב ככלי שני?
3. בעניין בורר הביאור הלכה כותב שההפרדה של הביצה אינה מעשה ברירה משום שאין הם נאכלים (אע"פ שיש מטרה לחלמון-לגוון). ושאלתי היא מהי ההגדרה בזה, האם בכל פעם שאטול מאכל לא לשם אכילה אז זה יהיה מותר? האם הכל דבר נלך אחרי המשמעות המרכזית שלו? ומה בנוגע לבגדים ושאר דברים, האם גם שם נחלק בין המטרות השונות שלשמם בררנו?
תודה רבה!!! (ומצטער על האריכות)
תשובה:
שבוע טוב.
1. יש אומרים שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור, אך נראה לדונה כמוקצה מחמת חסרון כיס מכיון שמייחדים לה מקום והיא מחוברת לבנין.
2. יש מקום להסתפק בזה אם נחשב ככלי ראשון או כלי שני, ויש שכתב שחושש הוא מחטאת במקרה זה.
3. במשנה בשבת קלט,ב נאמר שנותנין ביצה במסננת של חרדל, ואף על פי שהחלמון נפרד מהחלבון על ידי כך, ביאר הטור ב' טעמים א' מכיון ששניהם אוכל, ב' מכיון שנותן את הביצה לגוון את החרדל, ונחלקו הפוסקים אם כוונת הטור לומר שאף אם שניהם אוכל כיון שאסור לברור שני מיני אוכלין צריך לומר שכאן שני כיון שמטרתו שונה, או שכוונתו שהם מין אחד ואף אם מטרתו לאכילה מותר ולמעשה המ"ב מחמיר (בסי' שי"ט סט"ו) לכתחלה כהסוברים שאין זה מין אחד, ובכל זאת מותר לברור כיון שמטרתו לגוון, וביאור הדברים אין לומר שכל שאין מטרת הברירה לצורך אכילה מותר לברור כיון שכתבו הפוסקים בכמה מקומות שגם ברירת כלים או בגדים אסורה, אלא ביאור הדברים שגם הסוברים שאסור לברור ב' מיני אוכלים זה מזה היינו שכיון שהאדם צריך אחד מהמאכלים ואת השני אינו צריך על ידי כך מגדיר את האחד לאוכל והשני לפסולת ונחשב הדבר לברירה, אך שימוש צדדי כנתינת ביצה לגוון את החרדל אין זה נחשב שימוש שיגדיר את האחד לאוכל והשני לפסולת אלא זה טוב עבורו כעת והשני לא.
מקורות:
1. בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' י"ט נקט שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור מכיון שאין בה שלהבת, אך בנורת פלורסנט המחוברת לתקרה יש לדון שדינה כמוקצה מחמת חסרון כיס כיון שקבע לה מקום ומקפיד לא להשתמש בה שימושים אחרים.
2. כתבו התוס' בשבת דף מ,ב ד"ה וש"מ שהסיבה שכלי שני אינו מבשל מכיון שדפנותיו קרים, ולפי"ז לכאורה אם דפנותיו של הכלי שני חמות יהיה דינו ככלי ראשון, אך איכא למימר שחום מחמת מים אינו כחום מחמת האש ואין זה נחשב שדפנותיו חמים, ובגינת ורדים כלל ג' סימן ט' נסתפק בזה וכתב שחושש הוא מחטאת. וכן יש להוכיח מדין מצקת שנסתפקו הפוסקים אם דינה ככלי ראשון או כלי שני כיון שדפנותיה נתחממו מאוד מהמים שנכנסו אליו, ויתכן שהוא הדין בזה. וכן יש לדמות נידון זה לדין יד נכוית בו שמסתבר שהדפנות גם כן חמות, ולהח"א שמחמיר בזה לדונו ככ"ר ה"ה בזה.
3. ספר איל משולש בורר פ"ט סט"ו.
