על פי הרמב"ם: הלכות מאכלות אסורות פרק ט:
הלכה ט: נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב, אם אין בה טעם חלב הכל מותר….
הלכה יא: קדרה שבשל בה בשר – לא יבשל בה חלב. ואם בישל – בנותן טעם.
על פי הסיפא, האוכל בביתו של אדם שאיננו מייחד כלים לבשר וחלב – קרי: שאינו שומר כשרות, אם בישל המארח (או המסעדה) עבורו בכלים נקיים, ואין שמץ של טעם של בשר בחלב או בירקות – מותר לאכול.
מלכתחילה – אין לבשל כמובן חלב בכלי של בשר. אגב, אין כאן דיון לגבי הצורך בהפרדת כלי אכילה (צלחת, סכום) אלא כלי בישול בלבד.
מן הסתם אין בדבריי חידוש גדול, אבל משתמע כי האוכל בדיעבד מאכלי חלב או ירקות אשר בושלו בכלים נקיים כלשהם שאינם פולטים טעם – יש לו על מי לסמוך.
תשובה:
שלום רב.
דין זה נכון, והוא מובא בשולחן ערוך סי' צ"ג תחילת סעיף א' עיין שם בשו"ע וברמ"א ובנושאי כלים. והיא גמ' ערוכה בחולין צז,א.
אמנם כל הנידון להתיר להטעים לגוי לכתחילה, שבזה השו"ע מקל אבל הרמ"א מחמיר בדבר כמבואר בסי' צ"ח סעי' א'. אבל ישראל שטועם בדיעבד בשגגה יש בדבר נידון נוסף שמא אינו מבחין היטב בטעמים כיוון שבשעת אכילתו לא היה בדעתו לבדוק אם יש טעם של חלב או של בשר, וכלל הוא בידינו כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה, עיין ברע"א יור"ד סי' צ"ב סק"ב שחשש לזה בישראל שטעם בשגגה דלא סמכינן על טעימתו מחמת כלל הנ"ל. אמנם עיין בבית הלל שם שכ' להקל בזה לסמוך על הטעימה בדיעבד למפרע.
