בכבוד הרב
בסימן ת"צ הב"י מביא הטעם דאין אומרים הלל (שלים) בשביעי של פסח מפני "בנפול אויבך אל תשמח" וזה הטעם נאמר אצל אנשים. אבל הט"ז מביא הטעם של "מעשה ידי טבעו. . ." וזה הטעם נאמר אצל המלאכים. ולמה הוא מביא טעם שלא נכון בשבילנו ולא שייך אצלינו?
תודה
תשובה:
מקור דברי הט"ז הינם בדברי המדרש, שכיון שהקב"ה אינו שש במפלת אויביו, אלא רק גורם לאחרים לשמוח, משום כך אין אומרים "הלל השלם" דהיינו שהשמחה לא שלימה לגמרי, אם כי וודאי שאפשר לומר שירה, כהודאה להי"ת והוראה על גדולות ניסיו שזו היתה שירת הים, אולם הלל השלם יש לומר רק כאשר ישנה שמחה שלימה בעליונים ובתחתונים.
ראה משך חכמה חומש שמות פרשת בא (פרק יב פסוק טו) וראה כאן.
