כאשר אוכלים לחם וטובלים במלח לאחר הברכה, האם יש ענין לנגוס את הפת במקום הטבול במלח או שאפשר לנגוס בכל מקום בפת?
תשובה
בזמנינו שמעורב מלח בלחם כל מה שנוהגים לטבול את הלחם במלח, הוא על פי קבלה, ומבואר בכף החיים סימן קס"ז בשם המקובלים שהעניין של טבילת הלחם במלח, היינו משום שהלחם הוא בחינת רחמים והמלח בחינת דין, וכדי למתק את הדינים טובלים במלח ואוכלים, ומסתבר שכדי למתק את הדינים צריך לאכול את שתיהם, אמנם אין לי עסק בנסתרות ואין לי שום ראיה לכך, ויכול להיות שהעניין הוא רק בטבילה ולא באכילה, אמנם מסתבר שצריך גם לאכול וכנ"ל.
עיין בתשובות והנהגות ח"ה סימן קל"ח דמבאר שם דאף בפת נקי יש ענין להעטעימו יותר עיין שם באריכות וס"ל דזהו דעת הבעלי מקובלים על כן וודאי מסתבר שצריכים גם לאכול במקום שטבלו במלח בכל אופן.
ואגב עיין בתשובות והנהגות ח"ד סימן נ' מעורר ע"פ הגמרא ומובא בשו"ע הרב סימן קס"ז סק"ח שצריך להטעים הפרוסה בתבלין או מלח כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה, והיות שבזמנינו דכבר יש מלח מעורב בכל פת ונמצא שהמלח לא ניכר עדיף לאכול את הפת עם תבלין מלבד המלח.
ועיין בקובץ בית אהרן וישראל שנה כ"ב גליון ג' דף צ"א באריכות כל הענין.
הצלחה מרובה
השאר תגובה