סיכום הדברים
א. נחלקו הדעות האם מותר להעתיק יצירות (כגון: קלטות ותוכנות מחשב) ללא רשות היוצרים והבעלים, כאשר חוקי המדינה אינם אוסרים העתקה לצרכים פרטיים ((וייתכן שאם חוק המדינה מתיר דבר מסוים בפירוש, יש לומר שכל היצרנים מייצרים ומפיצים את תוצרתם על דעת אותו חוק, שהוא היוצר או המבטא את מנהג המדינה, ולאו כל כמינייהו להתנגד לכך.)) (או לדעות הפוסקים שאין "דינא דמלכותא דינא" באופנים ובמקומות שונים). המיקל בדבר יש לו על מי לסמוך. אך לצורכי מסחר אין להעתיק ולגזול את זכויות היוצרים.
ב. כאשר היוצר משייר בקנין היצירה את זכות העתקה יש הסוברים ששיורו מועיל ואין להעתיק מהיצירה הקנויה, אך לדברינו יש לפקפק באיסור זה ((הערת הרב יעקב אפשטיין: צריך לדון אם ניתן לאסור העתקות ע"י נדר כמבואר בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' ו). ויכול המוכר לאסור את הקלטת/התוכנה בנדר על כו"ע, שאם יעתיקנו או יתן לאחר להעתיק. ואין לדחות משום שהחפץ יצא מיד המדיר, והפך קניינו של הקונה, ואינו יכול לאסור נכסי חברו על חברו או על אחרים. שהרי פסק הרמב"ם (הל' נדרים ה, ה-ו): שהאוסר דבר שהוא שלו על חבירו אף על פי שיצא מרשותו הרי הוא באיסורו עומד, אלא אם כן אמר נכסי או ביתי או פירותי וכיוצא בלשונות אלו". וע"כ ניתן לאסור בנדר ובתנאי העתקה למשך זמן מסויים על כו"ע. יש בהצעה זו מספר חסרונות: היא אינה חלה על נוכרים. כמו"כ רוב הציבור כמעט ואינו מכיר ומבין ענייני נדרים, וע"כ סביר להניח שאיסור זה לא ימעט בהעתקות.)). ובאופן שהיוצר לא שייר בפירוש אין לחוש שרוצה בכך ומותר להעתיק (לדעות המתירות זאת, עי' אות א).
ג. מכירה בתנאי שהקונה לא יעתיק את היצירה אינה מועילה.
ד. הקונה יצירה מועתקת מסוחרי העתקות וזייפנים נחשב ל"החולק עם הגנב" והדבר אסור.
ה. יש לדון האם המעתיק מהעתקת יצירה פרטית נחשב ל"חולק עם הגנב".
ו. נחלקו הפוסקים בשאלה האם הנהנה ממעשה חבירו אשר אינו רכושו חייב תשלום על הנאת המשתמש.
ז. יתכן שאין איסור "השגת גבול" בהעתקת יצירות השייכות לנכרים, ומותר להעתיק מהם אף לצורכי מסחר, יעויין בדברינו.
ח. הפקעת מחירי תוכנות המחשב על ידי היצרנים אינה משנה מאומה לנידוננו.
ט. ניתן להעתיק חלקים בודדים מתוככי היצירה (כדוגמת שיר בודד מהקלטת או מספר דפים מספר לימוד), כשמעתיקם לצורכי לימוד ולצרכים פרטיים. ויש לדון במורה המצלם דפי עבודה לתת לכיתת תלמידים שלמה, וכנ"ל.
הכותב:
הרב שמואל ברוך גנוט
