המתנה מבשר וחלב לילד קטן / המתנה אחרי גבינה צהובה

שאלה:

ילד בן שנתיים ורבע, שרגיל לשתות הרבה דיסה חלבית בבקבוק, כמה זמן ראוי להמתין איתו אחרי שאכל ארוחה בשרית?
ועוד שאלה, כמה זמן יש לחכות אחרי אכילת גבינת צהובה (עמק) של תנובה (כאן מדובר במבוגרים)

תשובה:

שלום רב
למעשה המנהג הוא לעשות המתנה מדורגת כדי להרגיל את הילדים, בספרי הפוסקים הובאה החלוקה דלהלן:

א. תינוקות עד גיל שלש שנים, אינם צריכים להמתין בין אכילת בשרי לחלבי כלל, אך אין להאכילם בשר וחלב יחד, אלא יש להקפיד שיאכל או ישתה משהו ביניהם כדי לנקות שיירי הבשר מהפה.

ב. קטנים מגיל שלש עד גיל חמש די להם בהמתנת שעה אחת.

ג. קטנים שהגיעו לחינוך (שהוא לערך מגיל חמש שש) נהגו לחנכם להמתין שלש שעות, אלא אם כן הם חלושים, וכן בכל שעת הדחק יש להקל להם לאחר המתנת שעה אחת ובפרט לאחר בשר עוף. יש הסוברים שיש לנהוג בשיעור ההמתנה לפי זמני הסעודה של הילד, ולפיכך אם אוכל בצהרים בשרי יכול לאכול חלבי בארוחת ערב שלו אפילו לפני שש שעות, וילדים קטנים אוכלים כשלש שעות אחר ארוחת צהריים ארוחת ערב, וילדים גדולים יותר לאחר כארבע שעות. ולפיכך מגיל שבע שמונה יש להמתין כארבע שעות. ומגיל עשר נהוג לחנכם בהמתנת שש שעות.

ד. יש הסוברים שמאכלים שאינם נחוצים לקטן כגון שוקולד או ממתקים חלביים רצוי להמנע מליתנם לקטנים בטרם חלפו שש שעות מאכילת הבשר, ואולם לא נהגו לדקדק בזה, וודאי שאין צריך למחות בהם אם לקחו ממתקים אלו, אם הוא לאחר הזמן המפורט לעיל.

ה. בשולחן ערוך יו”ד סי’ פט סעי’ ג נאמר, שמה שאין חיוב המתנה לאחר אכילת חלב קודם אכילת הבשר הוא רק בדברים רכים, אבל גבינה קשה שמשהים אותה 6 חודשים קודם אכילתה וטעמה חזק מאוד, יש להמתין לאחריה 6 שעות כמו אחרי אכילת בשר. ונחלקו פוסקי זמנינו, בדין גבינות קשות של ימינו כגון “גבינה צהובה” האם דינם כגבינה קשה או שדינם כגבינה רכה, מאחר וגבינה זו הינה גבינה קשה אלא שאינה עומדת ששה חדשים, הגרי”ש אלישיב ושו”ת שבט הלוי ח”ב סי’ לה סברו שאע”פ שהכנתה אינה אורכת זמן רב דינה כגבינה קשה, כיון שנעשית ע”י חומרים שמייבשים אותה כאילו עמדה ששה חדשים, אולם, הגר”א קוטלר והגר”מ מדעברצין ועוד מפוסקי זמנינו נקטו שמאחר ודין המתנה בגבינה קשה אינו מעיקר הדין ואין זה אלא מנהג, אין דיני המתנה בינו לבין בשר נאמר רק בגבינה שעמדה ששה חדשים בפועל. וכמדומה שכך מנהג רוב העולם.

מקורות:
א. שו”ת שבט הלוי יו”ד סימן פ”ד.

ב. שו”ת באר משה ח,לו, שו”ת תשובות והנהגות א,תלה ומשנה הלכות י,צו.

ג. משנה הלכות שם וספר חנוך לנער להגר”י בלוי.