שלום כבוד הרב יש לי שתי שאלות
האם ירושה מחייבת מעשר?
ועוד שאלה שמעתי בשיעור של הרב יוסף מזרחי שהוא מחזיר בתשובה באנטרנט שלפי הרמב"ם בן אדם צריך לישון בין 6 ל8 שעות
האם מותר לבן אדם להשאר עד מאוחר וללמוד ולהסתמך על זה שהוא למד שהוא לא יפגע מבחינה בריאותית?
וגם שאלה בנושא באיזור מסויים שמעתי שאומרים שבן אדם שיושן יותר מידי ראשו מתיישן,אם בן אדם ישן ערב אחד 2-4 שעות,וערב שני יש לו אפשרות לישון 6-8 שעות ,או לישון עכשיו 10-12 שעות כדי להשלים את השעות שינה שהוא פספס האם יש עדיפות מסויימת שהוא ישן בין 6-8 שעות וישמר על מה שהרמב"ם אמר או שאין בעיה שישן 12 10 שעות כדי להשלים את מה שהוא פספס
תשובה:
שלום רב
על ירושה של כסף יש חיוב מעשרות, על ירושת חפצים נחלקו הדעות והמיקל יש לו על מה לסמוך, ראה במקורות.
באופן כללי יש לשמור על שינה בריאה של 6-7 שעות ביממה, אם אדם מוותר פעם קצת סזה לא נרא, אבל באופן כללי צריך לשמור על אורח חיים בריא. אין בעיה לחרוג מעט לכאן ולכאן.
מקורות:
בעניין איזו הכנסות חייבים במעשר כספים, מצאנו התייחסות מפורשת בדברי רבנו יונה, שכתב כי יש חיוב מעשר “מכל דבר שמשתכר, הן ללמד, הן לכתוב, הן לעשות מלאכה, או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה, או בכל ענין שיהיה, הן כסף הן שוה זהב – מן הכל יפריש מעשר“. בהתאם לכך, כתב בפתחי תשובה (סי’ רמט ס”ק א) בשם השל”ה שצריך ליתן מעשר מן הירושה, גם אם אביו היה נזהר כל ימיו במעשרות. וכן פסק האהבת חסד בשם אליה רבא.
גם במתנות, חייב המקבל לתת מעשר, גם אם כבר הפריש הנותן מעשר מן המתנה. כך פסק הט”ז (סי’ שלא, ס”ק לב) לעניין נדוניה: “אטו יש חיוב על הממון כאן, דתוכל לומר שהממון כבר נפטר ממעשר, והלא חובת גברא הוא שהוא חייב לתת ממה שנתנו הא-ל יתברך”. לאור זאת, הרי שגם חתן וכלה שקיבלו כסף מההורים עבור נדוניה צריכים להפריש מעשר.
מתנת או ירושת שווה כסף
האם יש חובת הפרשת מעשר כשמקבל אדם מתנה או ירושה של שווה כסף, כגון דירה או חפצים? לדעת החזו”א, וכך נקטו רוב הפוסקים, התשובה לכך היא בשלילה (דרך אמונה, הלכות מתנות עניים, פ”ז ס”ק כז, בשם החזון איש; ס’ ארחות רבנו, ח”א, עמוד שצו, בשם מרן הסטייפלר בשם החזון איש). הטעם לכך (אורחות רבנו, שם) הוא משום שמעשר עני אינו אלא שיעור במצות צדקה (ראה לעיל, מה שנתבאר בזה), ואין אדם חייב למכור מנכסיו כדי לתת צדקה. לפי זה, נמצא שאם מכר את המתנה שקיבל, יצטרך ליתן מעשר ((ראה עוד בספר באורח צדקה, עמוד שע, טעם אחר לפטור מעשר כספים ממתנות שאינן של כסף.)). מנגד, יש סוברים שצריך ליתן לצדקה עשירית משוויו של כל מתנה (ראה יוסף אומץ, פרק הצדקה; וכן נקט הגרש”ז אוירבך, בתשובה שהודפסה בקול התורה, גיליון לט).
דוגמא נפוצה לדין זה היא הורים שקונים דירה עבור זוג צעיר. לדעות המקלות הנ”ל, אין הילדים צריכים לתת עשירית שווי הדירה לצדקה, וכן המנהג (שו”ת שבט הלוי, ח”ה, סימן קלג, אות ז). בנוסף לכך, לדעות אלו, אפילו אם ההורים נתנו לילדים את הכסף כדי שיקנו דירה בעצמם, אינם צריכים להפריש מעשר מהכסף שקבלו, אלא שעדיף שיכוון המקבל שלא יזכה בכסף, אלא יקנה את הדירה בשליחות הנותן (אורחות רבנו, ח”א, עמוד שצו). ולפי הדעות המחמירות, יש לרשום שווי עשירית הדירה, ויתנו את הכסף כשיזדמן להם מספיק כסף בנוסף למה שצריכים לפרנסתם.
כך גם המקבל תלושי קניה לקנות בהם דבר מסוים, או כרטיסיה לאוטובוס, וכדומה, אינו צריך להפריש מעשר לפי הדעות המקלות. אולם, מצאנו חידוש בספר חוט השני (הל’ יו”ט וחוה”מ, עמ’ שנא), שאם קיבל תלושים לרשתות מזון וכדומה, צריך להפריש מעשר, מאחר שיכול לקנות בהם מה שחפץ, ואינו מוגבל לשום דבר מסוים.
