יש לי בעיה עם בעלי. מזה כחצי שנה הוא החליט להתפלל 3 תפילות ביום. הדבר בא על חשבון הבית, הלימודים ועל חשבוני. בנוסף הוא החליט גם ללמוד גמרא/משנה חצי שעה ביום. בהתחלה סיכמנו שהוא ילמד באוטובוס בדרך מהעבודה/הלימודים (לומד לתואר ראשון). אבל לאחרונה הוא מגיע בסביבות 20:30 הבייתה והולך לתפילה ב21:00 ועוד נשאר ללמוד. לא משתתף במטלות הבית ופוגע בי בכך שאני לא רואה אותו כל היום וכל השבוע- גם בימי שישי הוא נעדר מהבית עד כניסת שבת. הדבר מאוד מקשה עלי. אני לא חושבת שקבלות שהוא מקבל על עצמו אמורות לפגוע בי.
היום למשל הכנתי ארוחת ערב מושקעת, ובמקום לאכול איתי הוא שוב הלך לבית הכנסת.
אשמח לעצה.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אני רוצה לומר לך: אשרייך שזכית!!
הרי בשביל מה באנו לעולם?? סתם להעביר את הימים באכילה שתייה ושינה?? התפילות שלוש פעמים ביום בבית הכנסת וקביעות עיתים לתורה זו לא איזו קבלה טובה, זה המינימום שנדרש מכל יהודי באשר הוא! ואשרייך שזכית שבעלך מבין זאת ועושה זאת! תעודדי אותו ותשלחי אותו בשמחה.
הגמרא אומרת "נשים במאי זכיין", כלומר במה יזכו הנשים לחיי העולם הבא, הרי אינן חייבות בלימוד תורה ופטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ומשיבה הגמרא, שעיקר זכותן של הנשים הוא בכך שהן מקבלות את בעליהן ובניהן בשמחה כשבאים מבית הכנסת, מעודדות אותן ללמוד וכו' וכו'. כל תפילה של בעלך או לימוד תורה נזקף גם לזכותך לחיי העולם הבא.
לכן תעשו הכל כדי שלא לפגוע בתפילות ובלימוד, ואת הארוחות המושקעות תאכלו יחד אחר כך או בזמן אחר.
אסור לשכוח שבאנו לעולם כדי להיות יהודים טובים עבדי ה'.
כמו כן אני משוכנע, שאם בעלך יראה שאת מכבדת ומייקרת את מה שחשוב לו, הוא יעריך זאת מאוד, והדבר רק יביא לחיזוק הקשר והשמחה בבית.
בהצלחה רבה ותזכו למצוות.
כנרה שלא הובנתי עד הסוף. אין לי בעיה שהוא מתפלל ולומד אדרבא. העניין שבעלי לא נמצא כלל בבית, יוצא בשש בבוקר וחוזר לקראת תשע כל יום. וגם בשישי חוזר ממש לפני כניסת שבת- משמע אין לנו זמן זוגי בכלל. האם זה נכון להתפלל וללמוד בזמן היחיד שבו הוא נמצא בבית?
מה עם מטלות הבית? גם אני עובדת מחוץ לבית הרבה שעות.
לא נכון הדבר שהוא יתפלל בעבודה / בלימודים ולא יקח מהזמן המועט שיש?
אם לקצר במשהו זה בזמן העבודה [במידת האפשר] אבל לא בזמן הלימוד והתפילות, שהרי לולי הלימוד והתפילות בשביל מה אנחנו בעצם צריכים לחיות?… תשבו יחד ותראו אם אפשר לקצר בזמני העבודה מבחינת הפרנסה ושאר הדברים הנלוים, ואדרבה, תנסו למצוא לכם את הפינה הטובה. אבל מה ההגיון לפגוע דוקא בדבר הכי חשוב בחיים?
לעניות דעתי, הזוגיות ושלום הבית הם החשובים ביותר! מעל לימוד תורה כיוון שהתורה מצווה על שלום בית וכן בעניין סוטה שהקב"ה מחה את שמו בשביל שלום בית ועל כן, על הבעל להיות עם אשתו ולהפחית בלימוד התורה. כאשר האשה רואה שבעלה איתה ממילא היא תשלח אותו ללמוד תורה. אני מכיר המון זוגות שהבעל לומד כל היום תורה והאשה בקושי רואה אותו. ואז יש מריבות והאשה אינה מרוצה שלומד תורה ואדרבא זה משניא אותה. התורה היא כלי לשלום בית ועל זה נאמר ביטולה זו קיומה. אשרייך שזכית בבעל כזה אבל הוא צריך להיות איתך. (שיקרא שלום בית של הרב ארוש).
אכן זוגיות חשובה יותר מלימוד תורה. אבל מי אמר שצריך לשים את לימוד התורה כמחסום לזוגיות ? להיפך, אם לימוד התורה היה מוערך אז הוא היה מקדם את הזוגיות ולא להיפך. כפי שאמר הרב, אם הזוגיות קודמת לתורה אז היא בוודאי חשובה גם יותר מהעבודה.
לי יש 7 ילדים בבית. אני ואשתי עובדים ועדיין אנו לא מוותרים על שעת הלימוד. זה ההשקעה המינימאלית שלנו לעתיד הנצחי…
תגובה מחממת את הלב.
למה כ"כ ברור שעל עבודה לא מוותרים ועל לימוד כן?
למה אנחנו מרגישים שכשיוצאים לעבודה זה לא על חשבון הזמן הזוגי והמשפחה אלא אפי' למענם והלימוד והתפילות זה "סתם" בשבילו?
ההיפך הוא הנכון התפילות והלימוד הן השפע לבית יותר מההשתדלות לפרנסה. כמו שהחזו"א אומר שתפילה זה טבעי שהיא מועילה והשתלות זה שהיא מועילה זה מעל הטבע.
הקושי שלך הוא בכך שערך התורה צריך לקבל מקום יותר חזק אצלך, הוא הולך ללמוד ולהתפלל, בשבילך, בשביל הילדים שלך והמשפחה שלכם, ואת לא משחררת או מאפשרת את שולחת ודוחפת ורוצה בדיוק כמו את העבודה.
ואגב אדם שלומד זה אדם אחר הרבה יותר אנושי וטוב בסה"כ התורה מלמדת אותנו להתנהג כבני אדם, טובים יותר.
אז בואי נעשה סדר בסדרי העדיפויות שלנו נשלח אותם באהבה והערכה, ונמצא את הזמנים שלנו לא על חשבון הזמנים החשובים באמת…
המון הצלחה!
השאר תגובה