הנגיעות
א. פרי מפרדס שטופל כראוי
לעתים נגוע ויש לבודקו.
ב. פרי מגינות פרטיות או חלקה שלא טופלה כראוי נגד מזיקים
רובו נגוע ואין לאוכלו ללא בדיקה יסודית.
תיאור הנגיעות
1. רימות זבוב הפירות .
הגויאבה היא מהפירות הרגישים ביותר לזבוב הפירות, לכן רוב הפירות הנשארים על העץ עד הבשלתם, עלולים להיפגע.
בעבר אי־אפשר היה לשווק פירות גויאבה בבטחון שאינם שורצים תולעים.
לאחרונה פותחו שיטות הממעטות את פגיעת הזבוב, לכן פירות שגדלו במטעים המטופלים היטב, רובם נקיים אבל מיעוטם עלול להיות נגוע. לעומתם פירות מגינות פרטיות או חלקות שלא טופלו כראוי, עלולים להיפגע בשיעור של 100%. לכן דרושה תשומת לב מיוחדת לגבי פירות שמקורם לא ידוע.
יש לציין שאחוז ניכר של גידול הגויאבה בארץ הוא בידי ערבים.
זבוב הפירות נועץ את צינור ההטלה שלו לעומק של כמילימטר אחד, ומטיל לתוך הפרי את ביציו. מקום ההטלה ניכר בדרך־כלל כשקע קטן אפור־ירקרק (תמונות 284, 285ג, 286א). פעמים רבות מקום ההטלה אינו ניכר חיצונית. הרימות הבוקעות מהביצים הן קטנות מאוד, ואט אט חודרות לפנים הפרי עד איזור הזרעים ("הגרגרים"), (תמונות 227-237). הן גדלות ומגיעות לאורך של תשעה מילימטרים, (תמונה 285א). זיהוי הרימות קשה ביותר היות וצבען הלבן־קרם, זהה לצבע בשר הפרי (תמונות 24, 25). בראש הרימה מצויה נקודה שחורה קטנה המקלה על זיהויה. עם התקדמותן נוצרת מחילת נבירה, בצורת חלל קטן בבשר הפרי (תמונות 285ב, 286ב), ופנים הפרי מתרכך במקצת. אך התרככות יכולה להיווצר גם מחמת הבשלת יתר.
גם פרי קשה וירוק עלול להיות נגוע.
2. כנימות מגן .
לעתים, צמודות כנימות מגן לקליפת הפרי מבחוץ.1
הכנימות נצמדות בעיקר לשקעים שבקליפה, ואינן חודרות לתוך הפרי.
הבדיקה
א. בדיקה חיצונית
מתבוננים בקליפת הפרי אם מצויות עליה כנימות מגן שצבען חום־אפרפר. יש להתבונן בעיקר בגומחות הקטנות שבפרי. [לפעמים הכנימות גורמות לשינוי צבע הפרי מסביב למקום היצמדותן, ונוצר כעין כתם ירקרק].
בדרך־כלל רק פירות בודדים נגועים, ורק כנימות בודדות מצויות על הפרי. את הכנימות מורידים בשפשוף קל בציפורן או בקילוף מקום הכנימה.
יש להבחין בין כנימות מגן לבין כתמים שונים, המצויים על קליפת הפרי. הכנימות יורדות בקלות על־ידי שפשוף בציפורן, ואילו הכתמים אינם יורדים.
ב. בדיקה פנימית
אופן א.
פורסים את הפרי לפרוסות רוחב דקות, בעובי של כחצי סנטימטר, ומתבוננים בכל פרוסה משני צידיה אם היא ממוסמסת או אם יש בה מחילות ותנועה של תולעת, (תמונות 287א, 288). הנקודה השחורה שבראש התולעת מקלה על זיהויה. תולעת צעירה היא קטנה מאוד, ויש להתבונן היטב כדי לזהותה.
חיתוך הפרי לרבעים ואפילו לשמיניות אינו יעיל, היות והנגיעות מצטמצמת בדרך־כלל רק בחלק מן הפרי, (תמונות 287 ב,ג).
בזמן החיתוך, עלולה התולעת להפסיק את תנועתה, ויש קושי גדול לגלותה. לאחר זמן מסוים היא מחדשת את תנועתה. לכן רצוי לבדוק את כל הפרוסות בדיקה חוזרת כעבור כשתי דקות.
אם נמצאה נגיעות בחלק מן הפרי, אין להשתמש באותו פרי, ונחוצה זהירות יתירה לגבי שאר הפירות מאותה קניה.
יש להבחין בין רימות לבין סיבים לבנים המצויים בבשר הפרי. פרורים חומים המצויים באיזור הגרגרים, אינם סימן לתולעים, (תמונה 289 -ב).
לאחר חיתוך הפרי לפרוסות, מקבלים קצות הסיבים גוון אפור ויש להבחין בינם לבין ראשי התולעים, (תמונה 289 -א).
אופן ב.
מקלפים את הפרי בסכין חדה ומתבוננים היטב בבשר הפרי (בכל שטחו), אם מצוי בו כתם כהה או נקב זעיר (העלול להיות פחות ממילימטר), או שבשר הפרי קצת ממוסמס, (תמונות 290, 291).
אם נמצא אחד מהסימנים הנ"ל, חותכים במקום החשוד שכבה דקה של הפרי, ומתבוננים אם הנקב חודר פנימה, וכן אם האיזור הממוסמס מתרחב, ואם מצויות רימות לבנות. אם יש צורך, חותכים שכבה נוספת של הפרי, (תמונה 292).
אם בשר הפרי שלם, לא ממוסמס ואין שום שינוי צבע, אין חשש לחדירה פנימית.
שימורי גויאבה CANNED GUAVA
הנגיעות
שימורים המשווקים תחת השגחה מעולה, עוברים בדיקות מדגמיות והם בדרך כלל נקיים מתולעים.
ריבת גויאבה GUAVA JAM
ריבה מפרי טחון דק מותרת ללא בדיקה.2
סיכום בדיקת גויאבה
1. בדיקה חיצונית
מתבוננים אם מצויות כנימות על קליפת הפרי ומסירים אותן.
2. בדיקה פנימית
אופן א. פורסים את הפרי לפרוסות רוחב דקות ומתבוננים בכל פרוסה משני צידיה אם מצויה נגיעות.
אופן ב. מקלפים את הפרי בסכין ומתבוננים אם מצוי כתם, נקב או איזור ממוסמס.
אם נמצא אחד הסימנים, חותכים שכבה נוספת ומתבוננים אם מצויות רימות לבנות.
