שלום רב, יש לי אח הגר בכפר חב"ד. לפני כמה חודשים היה מכרז על בית הדואר בכפר (כידוע הדואר שייך למדינה והמעוניינים לקבל ניהול על בית דואר צריכים להגיש מועמדות למכרז) לאחר שהאחראי הקודם על בית הדואר רצה לעזוב, אך הוא היה מעוניין לתת את הניהול של זה לבתו וחתנו, אך הדבר אינו מתאפשר ע"פ חוק אלא צריך לעשות מכרז מחדש והבת והחתן השתתפו במכרז, אחי היה ג"כ בין מגישי המועמדות ובסופו של דבר ניצח במכרז. אותו אדם לא ויתר וניגש לרב הכפר (הרב אשכנזי) וטען שזוהי השגת גבול ובתו אמורה לקבל את בית הדואר, הרב פסק שאכן אחי צריך לוותר ולתת לבתו את הזכאות. ע"כ המקרה. כששמעתי מהסיפור תמהתי מאוד על הפסיקה הזאת שאיננה הגיונית כלל ע"פ שכל דתורה (ולהבדיל אלף אלפי הבדלות גם ע"פ חוקי המדינה פסק זה אינו מובן). ברצוננו לשמוע את חוות דעת הרבנים שליט"א בדבר זה האם הצדק עם אחי או עם האדם השני? תודה מראש.
תשובה:
אינני יודע על בסיס אילו מקורות הסתמך הרב אשכנזי וממילא אינני יכול לחוות דעה.
מקורות:
מצאנו ברמ"א חו"מ סי' קנו סעיף ה מחלוקת הפוסקים אם לדון דין 'מערופיא', והיינו שאם יהודי אחד היה מתעסק עם גוי אם מותר ליהודי אחר להציע את עצמו. כל זה לעניין אם הראשון רוצה להתעסק ומעכב שלא ישיגו גבולו, אבל לא מצאתי שתהיה אפשרות להעביר זכות זו לקרוב משפחה רק באור שמח הלכות מכירה פרק כג ה"ט וז"ל: "ויעוין (חו"מ) בסימן קנ"ו בדרכי משה שיש בזה דין הקנאה, ויכול למכור מערופיא שלו לאחרים", אבל עיינתי בדרכי משה ולא ראיתי היכן מצא בדבריו חידוש זה.
