איסורים בימי בין המצרים

פרק ו

שאר מנהגי בין המצרים

א)                 יש שנהגו סלסול בעצמם ונוהגים להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל ימי בין המצרים, ובשבת של בין המצרים וכן בסעודת מצוה מותרים.

הנודר – היינו שאמר במפורש "הרי עלי שלא לאכל בשר ולא לשתות יין בימי בין המצרים"- נחלקו הפוסקים אם דעתו גם על שבת או רק על ימות החול ויש להחמיר בזה. ואם רק קיבל על עצמו ולא הוציא זאת בפירוש בלשון נדר מותר בשבתות ובסעודת מצוה שכל הנודר על דעת המנהג נודר.

ב)                  יש להיזהר שלא ללכת יחידי בשלשת השבועות ((בביאור הלכה הביא מהפתחי עולם שיש יותר להזהר בזה מראש חודש תמוז אולם מנהג העולם להקל בזה ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה כנלע"ד ליישב מנהג העולם.)) בין סוף שעה רביעית מן היום (בשעות זמניות והוא בערך משעה 10:30 בבוקר בשעון קיץ) עד סוף שעה תשיעית (בערך שעה 4:30 אחה"צ בשעון קיץ) ((בוילקט יוסף הביא מעשה בא' מקרובי הגה"ק ר"ד פרוסטיץ זצ"ל (ראב"ד בב"ד דהחת"ס) הלך ביער ביחידי בימי בין המצרים וניזוק ומת.)), ויש שכתבו שאין זה אמור אלא בדרך ולא בעיר וכן אין להימנע בזה אם נשמע קולות בני אדם, ובנסיעה ברכב ביחידות נראה שיש להקל.

ג)                   ההולך לדבר מצוה יכול ללכת יחידי גם בשעות שבין שעה רביעית לשעה תשיעית.

ד)                  כמו כן יש להזהר שלא ללכת, בין חמה לצל בשעות הנ"ל.

ה)                  יש להיזהר מאד, שלא להכות את התלמידים או את ילדיו, בימים אלו ואף במכות קלות וברצועה קטנה ויש להקפיד בזה טובא ((ועי' במדבר רבה (וילנא) פרשה יב ד"ה ג ויהי ביום " ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת א"ר פנחס הכהן מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו אמרו יהודה בן ר' שמואל ראה ולא נפל אמרו אעפ"כ מת.- ושם הביאו מעשה וכן הוא באיכה רבה (וילנא) פרשה א סי' כט- "ר' אבהו הוה יתיב ומתנא בהדא כנישתא מדוכתא דקסרי, חמא חד בר נש דטעין חדא קטיתא ואזל למימחי חבריה, חמא מזיקא קאי בתריה דטעין קטיתא דפרזלא קם וצריה, אמר ליה מה את בעי קטיל חבריך, אמר ליה בהדא בר נש קטיל חבריה, אמר ליה הא מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא, את מחי ליה בהדא, והוא מחי ליה בההיא ומת רבי יוחנן הוה מפקד לספריא ולמתניניא באילין יומיא דלא יהוון טענין ערקא על מניקיא ר' שמואל בר רב יצחק הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא דיהוין מפטירין טלייא בד' שעין" ומשמע לכא' לשון השו"ע "ולא יכו התלמידים בימים ההם" משמע בכל הימים ובכל הזמנים ולא חילק בשעות וכן כל הפוסקים שתקו ולא חילקו בין השעות.

ומדברי המדרש מוכח לכאורה שרק בהכאה ברצועה או במקל יש לחוש ולא בהכאה בידיו וכ"כ הא"א מבוטשטש. ועוד כתב שם והובא בדע"ת שאין איסור במקום שיש בו מזוזה. אולם מה שכתב שם שרק בהכאה נגד האברים הפנימיים הנה שמעתי שכבר ארעו מקרים של הכאה ביד ושלא נגד אברים פנימיים ובהכאה כל דהו וקרה מזה נזק גדול ע"כ יש להזהר בזה טובא וחמירא סכנתא מאיסורא.)). ויש מהפוסקים שנקטו שאיסור זה הוא רק בין ד' שעות לט' שעות ביום.

ו)                    אדם הזקוק לעבור ניתוח שאין בו דחיפות יתירה, יש להעדיף לדחותו לאחר ט"ו באב, ולא לעשות זאת בימים אלו "דריע מזליה".

ז)                   רבים נהגו שלא לילך לים בימי בין המצרים משום סכנה ונכון הוא, ויש שפקפקו בכך. ובוודאי שיש להיזהר שלא ללכת לטיולים במקומות מסוכנים כנחלים ומפלי מים שזמן סכנה הוא.

ח)                  אף שמן הדין מותר לצבוע או לסייד את הבית עד ראש חודש אב, מכל מקום נכון להימנע מסיוד וצביעה כל ימי בין המצרים.

ט)                 יש מקומות שנוהגים שלא לברך בשבת קודם ראש חודש את החודש, והמנהג במקומותינו שמברכים ואין אומרים אב הרחמים ואין מזכירין נשמות. ויש מקומות שאומרים בשבת זו אב הרחמים וכן הביאו בשם הגר"א ז"ל, וכן הוא בסידורים הנדפסים. אולם כשיש מילה בבית הכנסת או כשחל ראש חודש בשבת זו, לכל הדיעות אין לומר אב הרחמים.

י)                    כשמברכים החודש אין לחזנים לאומרו בקול קינה ובכי שאין לעורר בשבת קול נהי ובכי.