שאלה: לפני זמן מה הייתי נוכח בחתונה משויימת ואחרי החופה(והעדים כבר הלכו) התעוררה שאלה הלכתית בענין הטבעת,
החתן הלך עם הכלה לפני החתונה לרכוש טבעת לנישואין החליטו על טבעת משויימת, אך מחמת המידה הגדולה של הטבעת אמר המוכר שהוא יזמין את אותה טבעת במידה קטנה יותר, שעות ספורות לפני החופה ניגש החתן ולקח מהמוכר את הטבעת, בשעת החופה עומדים כולם לפני נתינת הטבעת ניגש איזה בחור צעיר ומסר טבעת למסדר הקידושין כמובן שאף אחד לא הבין מאיפה זה בא, ולכן מסדר הקידושין הניח את הטבעת שנמסרה לו בצד, והחתן קידש בטבעת שהוא קנה כדת וכדין,
לאחר החופה מתברר שמוכר הזהב נתן לחתן את הטבעת הגדולה, משום שעדיין לא היה לו את הטבעת עם המידה המדוייקת ובשעת החופה מיד שלח את הטבעת הרצויה בלי להסביר כלום,
וכעת יש לדון אם חלו הקידושין שהרי למעשה החתן קידש אותה בטבעת שלא רצה ליקנות ולפי הדין אם יש כאן מקח טעות הקידושין בטלים, שהרי החתן צריך לקדש בטבעת ששייכת לו,
יש לציין שאמרתי מיד לחתן שיתכוון לרכוש גם את הטבעת הגדולה וגם את הקטנה וממילא הקידושין לא יתבטלו, מה הדין למעשה בנידון זה?
יש לדון בזה מכמה הבטים,
א. שהרי דעתה של הכלה להתקדש בטבעת שמתאימה לה במידתה ולא גדולה.
ב. אם יש כאן מקח טעות וממילא לא קידש בטבעת ששייכת לו.
א. למעשה מצד האישה אפשר לומר שכיון שראתה את טבעת וניתרצת להיתקדש בה לא איכפת לנו מה היא חושבת על הטבעת שדברים שבלב אינם דברים וכמו שפסק כן מהר״ם מרוטנבורג סי׳ ק״ז, ועוד שהמסדר קידושין שואל אם היא שווה פרוטה שדעתה תהיה להתקדש בפרוטה שבה והשאר כמתנה וממילא פשוט שאם המידה אינה מדוייקת שלא יתבטל.
ב. לגבי מקח טעות אם הקונה לא מבקש לבטל את המקח אין המקח מתבטל מאליו, ולכן אמרתי לא שלא ילך למוכר להחליף, אלא שיש צד לומר שאין כאן מקח טעות כלל לפי מה שפסק הרא״ש (שו״ת כלל צ״ו ו׳)
וכן פסק מרן (רל״ב ס׳ ה׳) שכל דבר ששם המקח עליו ויכול המוכר לתקן יתקן המוכר והמקח קיים, ואם כן הוא הדין כאן שיכול לתקן המוכר את גודל הטבעת. ורציתי לדעת מה דעתכם בענין.
תשובה:
שלום רב,
מצד האישה, פשוט כמו שכתב כת"ר, שהיא מתרצית גם אם אינו שווה רק פרוטה, שהרי שואלים לעדים אם שווה פרוטה וגם מכסים פני הכלה. וגם אם יימצא נחושת מקודשת, כמבואר בח"מ סי' לא סק"ז.
לגבי הבעל, גם פשוט שאם אין הבעל מבקש לבטל את המקח, המקח קיים. וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' רלג ביפות ונמצאו רעות שרק המתאנה יכול לחזור בו. ולדעתי נראה שאם הבעל רוצה להחליף, הרי הוא יכול לומר למוכר שמוחל על זכות ביטול מקח ומבקש ממנו בדרך מתנה להחליף לו. אבל עדיף שלא להחליף את הטבעת אלא לתקן, כדי שהאישה תענוד על אצבעה את הטבעת שנתקדשה בה, וכפי שכתב החינוך במצוה תקנב "נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת".
