שמעה שנפטר אביה בחו"ל – ממתי מונה אבלות שבעה?

שאלה:

שמעה שמת אביה ביום ראשון בחו"ל ועשתה קריעה לפני שניקבר, והקבורה בחו"ל נעשתה ביום ראשון אבל בארץ היה כבר אחרי צה"כ.
השאלה מתי היא מתחילה לספור שבעה, ביום ראשון או ביום שני ?
חודש טוב ומבורך

תשובה:

שלום וברכה,

לדעת רוב הפוסקים השבעה מתחילה אצלה משעה ששמעה על הפטירה, כיון שאינה נוסעת להלוויה.

מקורות:

בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעה סעיף ב כתב: "מי שדרכם לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו, ואינם יודעים מתי יקבר, מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל (ל' רמב"ם פ"א מה"א ד"ו); וההולכים עמו, מונים משיקבר. ואם גדול המשפחה הולך עמו, אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר; וגדול המשפחה היינו דביתא סמוך עליה וגרירי כולהו בתריה, לא שנא אח לא שנא בן קטן; ויש מי שאומר והוא שיהא בן י"ג".

אמנם בשו"ת משיב דבר ח"א סי' עב[1] כתב, שדין זה אמור דוקא כאשר הנפטר היה בעירם, ועשו את חובתם ביחס לקבורתו, וכיון שגמרו ברגע שעלה למטוס, עכשיו הם כבר באלות, אבל אם רק שמעו שנפטר בחו"ל, והכל זה רק בידיעה בעלמא, הם גם כן נגררים ותלויים בסתימת הגולל.

אבל רוב הפוסקים חלקו עליו בזה, ראה אגרות משה יו"ד ח"א סי' רנג[2], חלקת יעקב ח"א סי' קפח, וכן ראיתי מובא בשם הרב הענקין, ונראה שכיון שכך רהיטת כמה מפוסקי זמנינו המובהקים ובאלות הלך אחר המיקל, ניתן לסמוך על שיטה זו.

[1] שו"ת משיב דבר חלק ב סימן עב: אשר חקר הלכה למעשה במי שנודע לו ע"י דלוג רב שמת קרובו שחייב להתאבל עליו במקום אחר. ונסתם הגולל ביום מחר או שלישי מאימתי יתחיל האבלות אם יש לו דין מת אשר משלחים אותו למקום אחר שמתחילים להתאבל מיד. נראה ברור דזה הדין אינו אלא במי שמתו מוטל לפניו והוא מתעסק עמו ואז כשמוסרו לקוברו נפטר הוא ממנו ונוהג אבילות. משא"כ מי שהוא בעיר אחרת ולא נתעסק עמו אינו נוהג אבלות עד שנקבר ממש. והכי מבואר ביו"ד סי' שע"ה ס"ו מי שהודיעוהו שצלבו גוים קרובו בעיר אחרת ונהג אבילות מיד כו' וחוזר ומונה משיקבר. הרי אף על גב שאין בדעתו לילך לאותה עיר בקבורתו מכ"מ אין עלי' חיוב האבלות עד שיקבר. ולא עוד אלא שיש עליו דין אונן לאסור עליו בשר ויין עד שישמע שנקבר. (כמבואר בעובדא דר"ת שנודע לו שמתה אחותו במקום רחוק ממנו ואכל בשר ושתה יין משום שיש לה בעל ואינה מוטלת עליו. וחלקו עליו כמבואר ברא"ש מו"ק סי' ק"ב) והכי מבואר בסי' שמ"א ס"ג מקום שנוהגים כו' ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ומסרוהו להם מותרים הקרובים בבשר ויין. הרי דוקא אם נתעסקו הקרובים וכלשון הירושלמי שהביא הרא"ש שם מי שנמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין. דוקא נמסר מיד ליד משמע וכדאי' במס' ב"מ (ח') דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחברו. ולא קאמר בירושלמי אם מתעסקים בו אחרים הוא אוכל בשר ושותה יין. וה"ה אם המת בעיר אחרת וכמבואר שם ס"א אלא שבזה נחלקו ר"ת והרא"ש בהא דמתה אחותו של ר"ת בעיר אחרת והובא בש"ך שם. אבל אבלות ודאי אינו נוהג עד שיקבר.

[2] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רנג: נשאלתי מידידי הרה"ג ר' נפתלי קארלבאך שליט"א במת קרובם במדינת בעלגיא ואחדים נסעו בעראפלאן /מטוס/ לשם להיות אצל הקבורה ואחדים נשארו בפה והקבורה ידוע שלא תהיה עד שיבואו הנוסעים מכאן לשם מאימתי מתחיל האבלות להקרובים שנשארו בכאן. והשבתי דלע"ד מתחילין אלו שבכאן להתאבל מיד כיון שלא יסעו לשם. ומה שבסעי' /שבסי'/ שע"ה סעי' ב' /ביו"ד/ איתא בשולחין המת למדינה אחרת לקברו שמתחילין למנות שבעה ושלשים מעת שחזרו פניהם מללוות שהוא באינם יודעים מתי יקבר אינו משום דמדין ספק באבלות לקולא נידון ככבר נקבר דהא יש עכ"פ איזה שעות שידוע שלא נקבר כפי האומד של אריכות הדרך שלפעמים הוא כבר ביום השני. אלא צריך לומר דהוא לשיעור להחשיב מקום רחוק כדאיתא בבה"ט סק"א דבמקום קרוב אין מתאבלין עד שאמרו להם שנקבר כדאיתא בש"ך סק"א ועיין הטעם בדגמ"ר. ולהרמב"ן גם לענין ריחוק אין חלוק אם יכולין לידע או לא עיין שם בבה"ט. ומכאן למדינת בעלגיא הוא מקום רחוק טובא ולא מצוי כלל שיסעו מכאן לשם להיות אצל הקבורה ולכן אף להרמב"ם והש"ע מתחילין אלו שבכאן למנות מיד.