שאלה:
שמעו כעת אל אדם שמת לפני חודשיים יושבים שבעה ויש אונן? זה משנה אם יקברו בעתיד אולי?
תשובה:
שלום וברכה
יאמר ה' לצרותינו די ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
בודאי אין כאן דיני אונן, גם לגבי השבעה לכאורה יש כאן דין שלש מועה רחוקה, אחרי שלשוים יום ואין חיוב לשבת אלא שעה אחת.
אם הם רוצים להתאבל יותר זה מותר, אבל אין בכל חיוב.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
מקורות:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן תב סעיף א – ד
סעיף א
מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב, אם בתוך ל' יום הגיעה השמועה, אפילו יום ל' עצמו, הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיע השמועה; וקורע ומונה ל' יום (מיום השמועה) (כך משמע מהרמב"ם ומנימוקי יוסף פא"מ ובמרדכי) לתספורת עם שאר דברים. כללו של דבר, יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה. ואם שמע מיום ל' ואילך, א"צ לנהוג אלא שעה אחת, לא שנא שמע ביום לא שנא שמע בלילה, שאם שמע בלילה ונהג מקצת אבלות בלילה שעה אחת, עולה לו; ואפילו שמע על אביו ואמו. והני מילי לענין גזירת שבעה, אבל לענין גזירת שלשים, נוהג על אביו ואמו בתספורת עד שיגערו בו חביריו, ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו, וכן בשאלת שלום וליכנס לבית המשתה; ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה. לפיכך אם באה לו שמועה על אביו ואמו לאחר י"ב חדש, אינו נוהג אלא יום אחד אף בגזירת ל'.
סעיף ב
השומע שמועה רחוקה, אין צריך לנהוג כל דין אבלות, אלא דיו בחליצת מנעל, ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה, ומותר במלאכה, רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה, ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו, שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעושה משום אבלות; ואם היה עוסק בתורה או במלאכה, או שהיה רוחץ וסך, ובאה לו שמועה, מפסיק שעה אחת משום אבלות, וחוזר למה שבידו, אבל אם היה לבוש תפילין, אינו צריך לחלצן, ומ"מ אינו יוצא ידי אבלות בהפסק זה, וצריך שיעשה מעשה שניכר שעושה משום אבלות, כגון חליצת מנעל או כפיית המטה ועטיפה; ומיהו בחדא סגי.
סעיף ג
אין מברין על שמועה רחוקה.
סעיף ד
אין קורעין על שמועה רחוקה; ועל אביו ואמו, קורע לעולם. (ובמקום שאין לו לקרוע, אסור להחמיר על עצמו ולקרוע) (א"ז).
ואם ימצאו גופה לא יהיה דיני אוננות עד הקבורה?
במקרה זה כמובן יהיו דיני אוננות, ה' ירחם ויאמר לצרותינו די.
ושבעה?
על זה דיברנו שזו שמועה רחוקה.
השאר תגובה