שאלה:
שלום וברכה,
אמירה נפוצה בכל דיון השקפתיהלכתי – "הרוב אומרים כך וכך" ואחרי רבים להטות… אך מה משיבים על כך קהילות שלא הולכים אחר הרוב? למשל סאטמר? הפלג? וכד'? והרי זה לא מפריע להם ללכת בדרכם, ובכלל אם הולכים אחר הרוב איך רב בודד יוכל לחלוק על הרוב כשכך נראה לו? בפועל אנחנו כן מוצאים מציאות כזו שחולקים על רוב בגמ' בראשונים אחרונים וכו' והרי כביכול אסור לו לעשות מה שסוברים המיעוט, וכך בעצם הוא נפסל מלכתחילה לדון בכל עניין אם הוא סובר אחרת…
אז יש אומנם פוסקים שאומרים שצריך מעמד כולם בשביל ללכת אחר הרוב אך נראה שלא כך סוברים רוב הפוסקים וראיתי למשל את הרמב"ן (שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רפא) שסובר שהמיעוט חייבים לציית לתקנת הרוב גם אם לא היו בשעת התקנה כיון שרוב הציבור מסכימים, ואפילו יהא הדבר שלא כדין ובלבד בהסכמת אדם חשוב, וכל יחיד מושבע מהר סיני לעשות מה שרוב הציבור מסכימים דאיכא הגוי כולו ורובו ככולו וכו' ובגדולי הפוסקים, רא"ש טור ב"י פסקו הלכה כדעת רוב אפי' שלא נתוועדו ולא דנו אלו כנגד אלו, וכל השו"ע בנוי על כך, וכן המג"א והמשנ"ב הכריעו כרוב הדעות, וגם כיום כמובן אנו הולכים אחר רוב דעות גם כשלא היה במעמד כולם.
ואם כך אשמח להבין על מה אולי מסתמכים אלו שלא נוהגים כך והרי אם יטענו שרבנים מסויימים לא ירדו לעומק העניין ולמרות זאת מורים הלכה בנושא, זה לא נראה שייך ומזלזל בכבודם של החכמים, אז האומנם יש להם על מה לסמוך?
בתודה
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך חשובה עד מאוד. למעשה אני חושב שיש כאן כמה אי דיוקים ואנסה להציע את דעתי.
ראשית, לגבי החובה של המיעוט לקבל את דעת הרוב שציינת מדברי הרמב"ן, זה מדבר על תקנות של קהילה, שבודאי לא ניתן לאפשר שאלו ינהגו כך ואלו אחרת, ולכן סדר הדברים הוא לקבל את תקנות הציבור, על פי רוב בני העיר או שבעת טובי העיר, זה לא נוגע כלל למחלוקות בהלכה או בהשקפה.
גם בנוגע להכרעה במחלוקות תנאים ואמוראים שבהם נאמר לילך אחר אחר הרוב, כמו המעשה הידוע בתנורו של עכנאי, אעפ"כ אמרו באתריה דרבי אליעזר היו עושים עצים למערכה בשבת, כלומר, במקומו ובין תלמידיו היו נוהגים כדבריו, אף שההלכה כדעת רוב החכמים שחלקו עליו.
גם מה שכתבת בענין המשנה ברורה באופן מובהק אינו נכון, המשנה ברורה כלל לא טורח ללקט מדברי האחרונים מכל רחבי הקשת, אלא מסדר את דברי האחרונים היסודיים המוכרים, ומגבש את ההכרעה לפי המקובל להכריע, ולפי הנהוג, ועל פי חשובי האחרונים ומה שיצא לו מחשבון הסוגיות. בכלל שיטת הפסיקה האשכנזית לא גרסה כלל את קיבוץ השיטות העצום, זו לא היתה דרכה מעולם. בין הספרדים יותר נהגו באופן הזה מי יותר ומי פחות.
גם השו"ע אינו מתבסס כלל על רוב דעות, אלא קיבל על עצמו שלושת עמודי עולם וביניהםפ מכריע כדעת הרוב, אף שיהיו ראשונים רבים בצד האחד מהם. למשל, אם הרי"ף והרמב"ם מסכימים לשיטה אחת, גם אם יהיו כדברי הרא"ש כל בעלי התוס', הרמב"ן הרשב"א והריטב"א ועוד, יפסוק כדברי הרי"ף והרמב"ם. כלומר שכל הענין של הלכה כדברי הרוב אמורה יותר דברי התנאים ולא בדברי הראשונים בוודאי לא בדברי האחרונים.
כל שכן וקל וחומר שכל זה אין לו קשר עם שאלות השקפה, שבהם מאז ומתמיד היו בעם ישראל דרכים ושיטות וגישות שונות, ואין מלכות נוגעת בחברתה, וכל אחד נוהג בדרך שהנחילו לו רבותיו ומשליך ממנה על הנושא החדש העומד לפתחו. לצורך הענין, היחס למדינת ישראל אינו מתחיל ונגמר במדינה, הוא שאלה כללית רעיונית שנוגעת גם להפרדת הקהילות בגרמניה וליחס לשינויי הניאולוגים במזרח אירופה הונגריה ועוד, אף שכל נושא לגופו הוא שונה ויש בו צדדים והכרחים שונים, אבל יש בכל זה סגנון שיטות וחינוך. ולכן אין מקום לתבוע מאדם שיש לו דרך ומסורת לשנותה בגלל שהצטברו רבנים שונים בצד השני. אין לכך כל קשר.
בכלל נסיים בהלצה עמוקה לרוח היום, ידוע המעשה ברבי יהונתן אייבשיץ שבילדותו שאל אותו כומר אחד, בתורתכם כתוב אחרי רבים להטות, ואנחנו הרוב, מדוע אתם לא עושים כמונו? השיב לו רבי יהונתן, כשיש שאלה וספק עושים לפי הרוב, כשאין שאלה אין רוב. וצריך לדעת שבנושאים הללו של השקפה, רבים יאמרו שאין כאן שאלה… כלומר יש להם דרך שברור להם שהיא רצון ה', לא מדובר בספק הלכתי שיש לו ראיות שונות לכאן ולכאן בגמרא, אלא במבט וההתייחסות לקב"ה ולעולמו, זו לא שאלה בכלל בשבילם. זו עצם יהדותם.
אז אם הטיעון הזה כלל לא שייך ומיותר
מה כן הטיעון כנגד השקפות שהם מיעוט ולא נראים כדעת התורה?
מי אמר שצריך לטעון. כל השקפת עולם שמגובה בגדולי תורה והיא לשם שמים היא לגיטימית. זה שאני סבור אחרת או רבותי סבורים אחרת, לא הופך את דעתו של השני ללא לגיטימית. הגיע הזמן שנלמד להכיר בזה, שכל מה שאינו סותר לתורה ואדרבה מטרתו לשם שמים צריך לנהוג בו כבוד, לכבד אחד את השני ולהכיל בתוכנו את מיגוון הדעות.
מה שאינו תואם לדעת תורה, אינו מוגבה בגדולי תורה או במחשבות של רוחניות, אכן אינו לגיטימי.
אז מתי בהלכה כן הולכים אחר הרוב? לפי דברי הרב משמע שאין ממש חיוב כזה…
נושא זה הוסבר בתשובה. בקביעת הלכה לדורות בין אמוראים ותנאים נאמר כלל זה.
רק להבהיר כי בתשובה העניין לא היה ממש ברור…
הרב מתכוון שזה נאמר רק אצל מחלוקות של אמוראים ותנאים? (כי אמוראים לא חולקים על תנאים)
בנוסף בהקשר לדברי הרב שצריך לקבל השקפות שונות כל עוד הם מגובים בגדולי תורה, האם הרב מתכוון שהשקפת החרדלי"ם למשל היא לגיטימית כי יש אצלם תלמידי חכמים בעלי מדרגה? אם כן לכאורה זה לא מה שאנחנו שומעים מגדולי הדור שלנו, לא?
בודאי, כפי שכתבנו מסורת הפסיקה בראשונים והאחרונים אינה קשורה אף פעם לרוב דעות, השו"ע נסמך על ג' עמודי עולם בלי להתחשב מה יש עוד בראשונים, במשך הדורות היו גדולי פסיקה שדבריהם התקבלו, והם נחשבים עמודי הוראה בעלי משקל יותר מאחרים, אחרת אין לדבר סוף, וכי כל פעם שרב מסויים יכתוב ספר אנחנו נבדוק אם זה שינה משהו ברוב?
לגבי שאלתך השניה, אני התייחסתי לשאלתך הספציפית האם יש כאן נושא של רוב דעות כדי לומר שסאטמר אינם לגיטימיים, באותה מידה אתה יכול גם לשאול על קבוצות שונות אחרות, והסברתי שזה לא רלוונטי. עצם הדיון על דרך והשקפה יכול להיות חד ונוקב וכו', ומן הראוי שיהיה כזה, מכבד, ויחד עם זה חד נוקב עניני ממצה ומגובה במקורות וכו' כדרכה של תורה, אבל לומר שיש כאן נושא של רוב המחייב קבוצה מסויימת לקבל דעת רבנים אחרים, זה לא רלוונטי.
אכן מובן שהעניין של רוב ומיעוט לא רלוונטי אך אני מנצל את ההזדמנות לשאול בקשר לחרד"ל כי אני מבין שגדולי הדור טוענים שמי שלוקח את התורה לכיוון החרדל"י הוא מסלף את המקורות ואסור ללכת אחר דעותיו והם לא עוד זרם מקובל ביהדות אלא עיוות, ואם כך איך בעצם האדם הפשוט צריך להתייחס לויכוח הזה? לומר שהזרם החרד"לי מקובל ויש להם על מה שיסמוכו זה לא דבר ששומעים מגדולי הדור החרדים, אתם חושבים אחרת?
יש לי בעיה עקרונית בעצם צורת שאלתך הכוללת אנשים רבים כקבוצות וזרמים, אני יודע שתרי"ג מצוות יש בצורה ועוד כמה מאות חיובים דרבנן, ובכלל זה מצות תלמוד תורה ועוד הנהגות של האיש היהודי, מי שמקיים את רצון ה' כראוי אהוב לפני ה' יתברך, ומי שאינו מקיים כראוי ישוב בתשובה שלמה, אין לכל זה קשר עם צבע הכיפה מגזרים ומגדרים. אני מכיר אנשים יראים ושלמים בכל הקבוצות בישראל וכנ"ל בעוה"ר גם להיפך, והשאיפה שלנו תמיד היא לקום בבוקר ולשאול מה ה' רוצה ממני היום. אם אדם עוסק בתורה יומם ולילה וירא את אלוקיו באמת, ושמר על כל הנהגת היהודי השלם, מה זה משנה מה הוא חושב לגבי מה שהמדינה מסמלת או לא מסמלת ביחס לגאולה. ואם אדם מבטל ימיו בפוליטיקה או שאר שטויות, מה זה נותן מה שהוא מתנגד נניח למדינה. העיקר לעשות רצון ה' באמת.
בהחלט דברים נכונים, אך חשבתי על זה ונראה שמלעשה כל הנקודה היא הלכתית בעצם, הרי מה זה "חרד"ל"? ההגדרה המקובלת היא שמדובר באדם ירא שמיים שחושב שהמדינה היא אתחלתא (עד כאן אין שום איסור הלכתי) ואומר הלל ביום העצמאות עם או בלי ברכה (שאלה של ברכה לבטלה שהרי כל גדולי הפוסקים אסרו את הברכה), משרת בצבא (בהתאם להלכה? לא בהכרח), שולח את בנותיו לשירות לאומי (גם אם מדובר במקום כשר יש פסיקה של רבנים שהיו בעבר חלק מראשי הציונות הדתית, בה התנגדו, אומנם יש המפלפלים ומחלקים בזה… והיו שהתירו כמו הרצי"ה, הרב אברהם שפירא וכד' כך שזה נתון במחלוקת האם יש סמכות בידם של המתירים לחלוק על האוסרים וכאן כל אחד אומר מה שנראה לו). ונקודה נוספת היא הפתיחות הכללית לתרבות העולם החילוני בשונה מהתבדלות החרדים (שינו ללבוש צבעוני בתמיכה של מי מגדולי ישראל? לדעתי מסתמא שהרצי"ה, אך בעבר גם ב'מרכז' כולם לבשו שחור לבן ועם הזמן הדבר שונה, אינטרנט מסונן הרבה יותר מקובל, סמרטפונים מסוננים לחלקם, ובכללי כל הגדרים והסייגים המקובלים אצל גדולי התורה החרדים גם בדברים המותרים שלא יגררו לאיסור לא קיימים בחרד"ל והמציאות של לימודי חול ואקדמיה מקובלת למרות החששות)
נראה לדעתי שאפשר לסכם שהאדם החרד"ל אם הולך באמת ובתמים אחר רבו למרות שעובר על איסורים ואין לו הבנה וחשיבה אמיתית על הצד של הבעיות ההלכתיות לא יכולים לתבוע אותו בשמים, כביכול כמו תינוק שנשבה
ואם באמת בכל אחד מהנקודות הנ"ל הוא פעל כהלכה הרי שהוא בסדר גמור רק שמכניס את עצמו ואת כל ההמשכיות שלו למגזר שבקלות מאוד מתמזג ומתחבר עם הציבור הדל"י הקלאסי ששם ההפקרות שולטת והדרך סלולה לחיים רצופים בבעיות הלכתיות ואז איבד את כל מה שעשה בנוסף שאם אותו חרד"לי פרץ גדרים של גדולי ישראל ע"י הסתמכות על רב פלוני שאין בסמכותו להכניס את ראשו בנושא נראה פשוט שזה מעשה מפוקפק הלכתית ואולי יהיה תביע בשמים על פעולות כאלו.
קטונתי מלדעת מי נתבע בשמים ועל מה, הכי טוב שיהודי קיים בבוקר ומחפש את רצון ה' בתורה ואצל ורבותיו, וכל עוד הוא עסוק רק בכך, הרי שאני ודאי קטונתי ממנו, יהיה אשר יהיה.
השאר תגובה