שאלה:
חולת סוכרת משתמשת במשאבת אנסולין שמנטרת את מצב הסוכר ומזריקה אינסולין אוטומטית לפי הצורך. כעת אירע ל"ט בשבת. המכשיר לא עמיד במים, וחיבורו לגוף כרוך במלאכה. היא שואלת אם מותר לה בער"ש לאחר הרחיצה, לא לענוד מחדש את המכשיר לפני שבת, כדי שתוכל לטבול בלילה, ולאחר הטבילה תלבש שוב את המכשיר, שהרי הדבר מותר משום פקו"נ. או שכל זה נחשב ל'מכניס עצמו למצב שיצטרך לעשות מלאכה משום פקו"נ' שאם בודאי יהיה צורך במלאכה זה אסור גם לצורך מצוה?
מישהו אמר לי שהגרש"ז אמר שהאיסור הוא רק 'לעשות מעשה' שיגרום לחילול שבת, אבל אין חיוב לעשות מעשה כדי למנוע את זה. ובנד"ד היא בעצם 'נמנעת' מלבישת המכשיר בער"ש. האם אפשר לסמוך על זה?
תשובה:
שלום וברכה
ככלל אסור לאדם להכניס עצמו לאונס, כמבואר בפוסקים באו"ח סי' רמח ראה קדמת המשנה ברורה שם, על האיסור לצאת להפלגה תוך ג' ימים לשבת משום ענין זה. אמנם לצורך מצוה התירו לצאת גם בערב שבת, וגם כאן לכאורה מדובר במצות עונה, אבל כיון שהיום שמקפידים על ז' נקיים בלאו הכי הטבילה אינה בזמנה, קשה בעיני להתיר את הדבר.
כמו כן, בתשב"ץ ח"א סי' כא אסר למול מלה שלא בזמנה ביום חמישי שמא יצטרכו לחלל שבת להצלתו, ובש"ך סי' רסו ס"ק יד תמה עליו שהרי לדבר מצוה התירו גם יציאה להפלגה בערב שבת, ובתארת למשה ועוד תירצו שגם היוצא לדבר מצוה הותר לו רק אם הוא פוסק עם בעל הספינה שישבות, ואז גם אם לא שבת לא עבר באיסור, אבל לעשות ממש על דעת שתתחלל השבת אסור גם לדבר מצוה. אחרים פירשו, שלדעת התשב"ץ אין מצוה בהקדמת מילה שלא בזמנה ואפשר לדחותה לאחר השבת, ונראה לי שלפי שני פירושים אלו יש להחמיר בנדון דידן, ראשית לא ניתן לסכם לשבות, ושנית, מצות עונה בזמנה אינה חמורה יותר ממילה שלא בזמנה שלדעת כמה אחרונים כל רגע שמשהה אותה הוא בכרת וידועים דברי הדבר אברהם בענין זה שיש להקדים למול מילה שלא בזמנה מיד כשניתן.
רפואה שלמה.
