ויכוח בין בני זוג – לעולם לא לפגוע!

שאלה:

מלפני חודש פרץ וויכוח בין זוגתי וביני
והיא נפגעה ממני מאוד,
אניהרוצה לדעת אם טעיתי ואם כן אין אוכל לכפר.
הנושא הוא בעניין המלחמה והחטופים.
היה דיון ביניינו בעניין באופן כללי ואני הבעתי דיעה שההפגנות מחלישות את הממשלה וזה פוגע בכושר הפעולה של הצבא ובכלל.
ועוד הוספתי שלדעתי והבנתי כל חטוף הוא עולם ומלואו.
ושהלוואי ויחזור בשלום חמרות שאני קצר אמונה שזה יקרה בדרך שזה מתנהל.
והבעתי את מורת רוחי על כך שנהרגים חיילים בעבור ניסיון איתור ושיחרור חטופים.
הוספתי ואמרתי שמבחינתי חיי חייל שהוא בן לאמא ואו איש מילואים שהוא אב לילדים לא פחות חשובים ויקרים מאלה של חטוף.
ושצריכים למצוא דרכים אחרות בעבור פדיון שבויים שכמובן פדיון שבויים הוא ערך עליון.
אך לדעתי פדיון שבויים אינו בא על חשבון חיי חיילים או בכלל.
זוגתי היקרה והאהובה התרעמה וקיבלה את הדברים בצורה קשה ובהבנה קלוקלת.
והבינה מכך שאני לא בעד שחטופים ישוחררו והשיחה התגלגלה ואז הועלתה מפי זוגתי האמירה בשאלה ואם אני הייתי שם מה היית עושה?
עניתי שהייתי נוהג וחושב באותה בצורה.
מבחינתי אני יכול ומסוגל להגן בגופי אך לא בעמצעות חיי חיילים והוספתי שגם אם היה שם ילד מילדי הייתי חושב ונוהג כך.
היא היא הוסיפה בכעס ואמרה שהחיילים מתגייסים למטרה זאת וחותמים גם כדי למות בעד מטרות אלו.
אני התנגדתי ואמרתי שמאז ומעולם חיילי ישראל נועדו להגן על הגבולות ולהלחם באוייב.
פדיון שבויים היה מעולם אך ורק בדרכי משא ומתן .
ולא באמצעות אובדן חיי אדם
אשמח לדעת מה חושב הרב ואם טעיתי אשמח לכפר על טעותי
תודה

תשובה:

שלום וברכה

הנושא שדנתם ביניכם הוא נושא רחב ועמוק, קשה לומר בו הכרעה, וחסר לנו בו הרבה מידע, צריך להיות איש מקצוע מובהק כדי לדעת להכריע בו, וכמובן גם הרבה דעת תורה, הוא הרי תלוי בהרבה מאוד משתנים, ואולי נפרט עוד מעט, אבל זה בכלל לא הנושא! כל דיון ערכי בבית, בודאי דבר שאינו נוגע לכם באופן אישי, אבל גם מה שכן נוגע לכם אישית בבית, חייב להיות ברוח טובה בנעימות ובכבוד, ואם אשתך נפגעה, כנראה לא כיבדת את דעתה, וזה בכל מקרה דבר שמצריך פיוס, לא משנה מי צודק, אין היתר לפגוע חלילה, זה ברור, ואם שגית בנקודה זו, אפשר עדיין לתקן.

לעצם השאלה, יש כאן לא מעט שאלות:

1. משא ומתן בדרך כלל כרוך בויתורים מפליגים שיוצרים תחושת חולשה מצידנו ומביאים אותנו למצב שאויבינו מקבלים תיאבון לחטוף עוד לדרוש עוד ולהחליש אותנו עוד. 

2. מאידך גיסא אכן יש כאן סיכון חיילים.

3. יש מחוייבות של מדינה לדאוג לאזרחיה בכל דרך, כולל סיכון חיילים ככל שאין אפשרות אחרת, ובפרט ככל שזה נוגע לחיילים שנפלו בשבי תוך כדי משמרתם, שהרי הם הלכו ללחימה או לשמירה על דעת שיש להם גב מאחור שידאג להם, ויש בין החטופים גם כאלו. יש גם נושא מורלי מאוד משמעותי, מה יחשוב חייל שהולך להלחם כאשר הוא יודע שיש החלטה לא להלחם על חייו. או לאידך גיסא, לא לנהל משא ומתן על חייו…

4. עוד יש לדון מאידך גיסא, האם יש בכלל היתכנות מבצעית סבירה לשחרור על ידי לחימה, לא בטוח בכלל… יש חשש ממשי שאם החוטפים ירגישו איבוד שליטה הם יהרגו אותם בבחינת תמות נפשי עם פלישתים.

5. ובכלל, כמה סיכון לחיילים מול כמה סיכון לחטופים.

לכן יש כאן הרבה מאוד צדדים לכאן ולכאן, וצריך הרבה מאוד ידע מודיעיני ומבצעי לפני שבכלל דנים בסוגיה הזו.

אבל שוב כאמור זה לא הנושא.