לקיחת תרופה הגורמת להשחרת שיער לבן

שאלה:

שלום וברכה
יש שמן המזין את השיער האפור, והוא חוזר להיות שחור. לא צובע, אלא הוא סופג מינרלים ו"מבריא".
האם זה בכלל האיסור של צביעת שיער לבן, מדין לא ילבש?
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

שאלה זו נשאל הגר"מ פיינשטין ואסר את הדבר מתוך חידוש, לדבריו לא הפעולה היא שאסורה [שאם כן כאן מדובר בגרמא] אלא התוצאה.

אמנם יש לעיין במקרה שעיקר המטרה היא לרפא את הויטמין החסר מתוך רצון שלא ימשיכו שערות שחורות להלבין, ודרך אגב גם מעט שערות שכבר הלבינו ישתנו לטובה וזו לא עיקר התכלית, אולי מותר.

מקורות:

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן פב

בענין ליקח איש ע"י הפה סמי רפואה שחוזרים שערות לבנות לכמו שהיו. י"ט תמוז תשי"ד. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר שלו' יחזקאל שרגא רובין הלבערשטאם האדמו"ר מציעשינאוו שליט"א. 

הנה במה שהורה הדר"ג אודות הרפואה שהמציאו הרופאים שאם לוקחים אותו חוזרים השערות הלבנות למראיהן הראשון לשחור או לאדום שג"כ אסור מצד לא ילבש גבר כמו שאסור לצובען כדאיתא בש"ע יו"ד סי' קפ"ב יפה הורה. 

ואבאר קצת דהנה הנידון כאן הוא אם איסור זה דלא ילבש שהוא גם על כל תקוני נשים הוא על עצם המעשה שלובש ומתקשט בהמלבושים וקשוטים שעושות הנשים. או שהאיסור הוא על מה שיוצא מזה שהוא מלובש ומקושט כמו הנשים. דאם נימא שהוא על עצם המעשה אין לאסור. לא מבעיא אם נשים אין עושות ע"י לקיחת רפואה זו אלא ע"י צביעה, שאין עושה כלל כמעשה הנשים אלא אף אם הנשים עושות ע"י לקיחת הרפואה נמי לא היה שייך לאסור כיון דלקיחת הרפואה אין בזה מעשה נשים דוקא דלא שאני משאר רפואות ואין בלקיחה זו שום היכר מעשה נשים שיהיה שייך לאסור. אבל אם נימא דהאיסור הוא על מה שיוצא מזה שהוא מלובש ומקושט כמו הנשים יש לאסור אף אם הנשים אין עושות כלל באופן זה כיון דעכ"פ יהיה מאיזה אופן שהוא הרי שינה שערותיו מלבנות לשחורות שהוא מעשה נשים שאסור. 

והנה לבד שמסתבר דהאיסור הוא על מה שיוצא מזה. וכן משמע קצת מדין מלקט לבנות מתוך שחורות שאסור שדוחק לפרש שהוא דוקא כשהנשים נוהגות ג"כ דוקא ע"י לקוט דא"כ היה להו להפוסקים להזכיר זה. בשלמא אם האיסור ללקוט הוא אף אם הנשים נוהגות ע"י צביעה לעשות שלא יהיה בהן שערות לבנות ניחא מה שסתמו אבל אם האיסור ללקוט הוא רק כשהנשים לוקטות דוקא ואיסור צביעה הוא רק כשהנשים צובעות דוקא היה להו לפרש. 

ומסתבר שזהו חדוש הרמב"ם במש"כ בפי"ב מע"ז ה"י וכן אם צבע שערו לוקה והטור הביא זה בשם הרמב"ם דמשמע שהוא חדוש ולכאורה מלתא דפשיטא הוא דמ"ש ממלקט. אבל כוונתו דאף אם הנשים נוהגות באופן אחד או בלקיטה לבד או בצביעה לבד מ"מ אסורין האנשים בתרוייהו בין בלקיטה בין בצביעה מכיון שהיוצא מב' הדברים הוא דבר אחד שאין בו שערות הלבנות שסובר כצד הב' שהאיסור הוא על מה שיוצא מזה. וזה ודאי הוא דבר חדוש שהוצרך הרמב"ם לאשמועינן והטור הוצרך למנקט חדוש זה מהרמב"ם משום דמגמ' ליכא הכרח לזה. 

ועיין בבאורי הגר"א ס"ק י"ד על זה שאיתא בש"ע וכן אסור לאיש לצבוע כתב דלא אסרו הנ"ל אלא משום זה שזהו תקוני אשה, שלכאורה מה רצה בזה דאין חסר כאן שום באור שאף לבר בי רב דחד יומא מובן שהוא מטעם שהוא תקוני אשה. וגם לא היה ליה להאריך אלא לכתוב וכן אסור דגם זה הוא תקוני אשה. ולכן הנכון לע"ד שסובר הגר"א דתקוני אשה שעושות הנשים הוא רק הצביעה ולא הלקוט שהוא דבר קשה לעשות ולפעמים נעשה קצת קרחה וגם אינה רוצה למעט שערותיה אלא דרכן לצבוע שערותיהן אך מ"מ אסור לאנשים גם ללקוט הלבנות מכיון שיוצא מזה אותו התקון והקשוט עצמו שנעשה מצביעה. וזהו פירוש דבריו דלא אסרו הנזכר למעלה, הוא איסור הלקוט שערות לבנות מתוך שחורות, אלא משום זה, הוא הצביעה. שזהו תקוני אשה, פי' שרק הצביעה הוא תקוני אשה ולא הלקוט ומ"מ אסרו גם הלקוט. ונמצא שחדוש גדול משמיענו הגר"א וטעם ע"מ שנקט זה הרמב"ם וגם שהוא מקור להרמב"ם. והוא ראיה גדולה שהאיסור הוא על מה שיוצא מזה שהוא מקושט כנשים. 

וכיון שנתברר שהאיסור הוא ע"מ שנעשה מקושט כנשים בכל אופן שנעשה אף שלא באופן שעושות הנשים ודאי יש לאסור ליקח הרפואה אף דרך הפה שעושה שיחזרו השערות הלבנות לכמות שהיו כדלעיל. וכן יש לאסור לעשות ע"י גרמא דכל החלוק בין מעשה לגרמא הוא כשהאיסור הוא על המעשה שייך לחלק איך נעשה אם ע"י מעשה גמור או רק ע"י גרמא אבל מכיון שהאיסור הוא ע"מ שנעשה מקושט אין שייך לחלק דאם גם ע"י גרמא נעשה מקושט הוא האיסור ממש. ולכן יפה הורה הדר"ג שאסור. 

אבל על דבריו יש להעיר במקצת דמש"כ הדר"ג דאף אם הוא גרמא אולי יש לדמות להטלת מום בבכור דאסור אף בגרמא, הנה בבכור שאסור להטיל מום גם ע"י גרמא הוא מרבויא דקרא כמפורש בביצה דף כ"ז ובבכורות דף ל"ג אבל הכא שליכא קרא לא היה לנו לאסור אבל לדינא ודאי אסור מטעם דבארתי. 

ומה שהביא הדר"ג ראיה מכוס של עיקרין מתוס' שבת דף ק"י דאף בשביל בטול מצות ולערב אל תנח אסור אף שהוא רק מצוה מדרבנן כ"ש בצביעת שערות לאיש שהוא מדאורייתא אינו ראיה דלענין פו"ר ולערב אל תנח ודאי אין לחלק כיון דעכ"פ יתבטל העשה דפו"ר ומצוה דרבנן דלערב אל תנח אבל הכא שהנידון הוא שמא האיסור הוא על המעשה ליכא ראיה דאולי הוא רק כגרמא שלטעם זה היה שייך להתיר. 

אבל ראיית הדר"ג מהגמ' דשבת שם /דף ק"י/ שאוסר כוס של עיקרין לאיש בשביל איסור סירוס, שמשמע שאיסור סירוס הוא על המעשה דהא גם מסרס אחר מסרס חייב אף שלא נעשה מסירוס השני יותר סריס מכפי שהיה ומ"מ אוסר בגמ' לשתות כוס של עיקרין הוא ראיה דנחשב מעשה. ואף שלא מתחייב מלקות בכוס של עיקרין כמפורש ברמב"ם פט"ז מאי"ב הי"ב אינו מצד שהוא רק גרמא אלא מטעם דלא נגע באברי הזרע ובקרא כתיב הלאו על נגיעה באברים על ומעוך וכתות עיין בהגר"א אה"ע סי' ה' ס"ק כ"ח. ואף שהתם אסור גם בגרמא כמו בשיסה בו כלב כדאיתא בסעי' י"ג מסתבר שהוא רק בגרמא דמזיק דמכיון שהוא איסור מצד מזיק אסור נמי באיסור דסירוס, דהא רק מדין זה דאסור ברציחה ונזקין יליף לה הרמב"ם כדאיתא בהג"ה שבמ"מ ס"פ ט"ז מאי"ב עיין שם. ואם אסור גם בכל גרמא נצטרך לומר שהוא רק דרבנן דליכא קרא לאסור בגרמא וכוס עיקרין משמע שמדאורייתא אסור עיין במ"מ, ובהגר"א שם שכתב שאיתרבי לאיסור מקרא דמשחתם אלמא דהוא נחשב מעשה. אך עכ"פ אף שאיכא ראיה שנחשב מעשה ולא גרמא מ"מ לא היה ראיה לאסור בכאן דאם היינו אומרין כצד הא' שהאיסור הוא על עצם המעשה שעושות הנשים לא היה שייך לאסור דבלקיחת סמי רפואה אין בזה מעשה נשים כדלעיל. אך לדינא אסור משום דהעיקר כצד הב' כדהוכחתי. ידידו ואוהבו, משה פיינשטיין.