שאלה:
שלום וברכה
האם יש איסור מגיס בערבוב תבשיל שעל הפלטה אם הוא מבושל כל צרכו? א"כ, מדוע? הרי לא מוסיף בעצם בבישול?
מה הדרך הנכונה להוציא אוכל מתוך סיר שאנו רוצים שיישאר על הפלטה? האם מספיק להרים אותו קצת (ועדיין חלקו על הפלטה) ולהוציא, או שיש צורך להסיר לגמרי מהפלטה ולהניח על משהו (מבלי לעזוב לגמרי) וכך להוציא?
אם יש מגיס גם בתבשיל שבושל כל צרכו, האם בעצם הוצאת אוכל מסיר חמין שרוצים להשאירו על הפלטה, האם כשבוחרים מה להוציא מהסיר ומזיזים דברים בכדי להגיע למה שרוצים, האם זה עצמו נחשב למגיס וזה בעיה?
בהוספת מים חמים לסיר חמין, האם יש בזה בעיה של ערבוב ומגיס? האם מותר גם להסיט את הסיר מצד לצד בכדי שהמים יגיעו לכל מקום?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
הסיבה שהחמיר הרמ"א ומקורו בראשונים להגיס בקדרה שנתבשלה כל צרכה כנגד דעת השו"ע, ראה סי' שיח סעי' יח, כתב בתפארת שמואל פרק כירה סי' יא, שהוא גזירת חכמים שמא יראה לו השקדרה מבושלת ויגיס בה והאמת שעוד לא התבשלה כל צרכה. אמנם כתב המשנה ברורה שם ס"ק קיז, שלא החמיר הרמ"א אלא שלא להגיס, אבל להוציא בכף מותר כיון שזה כבר מבושל כל צרכו, ולהחמיר בהוצאה בכף זו כבר גזירה לגזירה [ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד בישול אות ח].
להתחיל לערבב כדי להוציא מה שרוצים זה יכול להיות כבר מגיס…
כדי להגיס יש להסיר לגמרי מהפלטה באופן שציינת ולא להשאיר מעט מונח עליה. אמנם להוציא בכף שאינו מגיס ממש, בשעת הדחק שאינו יכול להרים כי זו כירה שאינה גרופה שלא יוכל להחזיר אליה, התיר החזון איש או"ח סי' לז ס"ק טו.
לגבי עירוי מים חמים לקדרה, אם מערה בנחת ובעדינות באופן שאינו גורם מיד התערבבות בתבשיל, מותר ואינו נחשב מגיס, ראה בענין זה שש"כ פרק א הערה מב בשם הגרש"ז אויערבך ובשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' יב, אמנם בשו"ת שבות יצחק שהייה וחזרה פרק יז הביא מהגרי"ש אלישיב שכדאי להזיז קודם את הסיר שלא יהיה כנגד האש ממש, וע"ע חוט שני פרק כט עמ' קצז שגם הקל לערות בנחת.
אז לפי המ"ב מותר להוציא מהצ'ולנט בשבת לפני הסעודה? או שיש לזה דין של מצטמק ויפה לו?
לפי מה שאני זוכר כשלמדתי את הנושא המקור של הרמ"א הוא הכלבו והוא אומר שזה בישול מהתורה ולא מדרבנן גם אם זה מבושל כ"צ, פלא גדול, ויש שרצו לדייק כך ברמב"ם פ"ג הי"א אך לענ"ד בפשטות מדובר שם על תבשיל שלא התבשל כל צרכו למרות שלא חילק.
והסיבה שם כתובה ברמב"ם כי זה מצרכי הבישול.
אגב, חוץ מזה שהרמב"ם לא חילק יש עוד סיבה, שאם זה רק להוציא אוכל אטו מגיס וההוצאה דרבנן (שכתב שם כמבשל ולא ממש מבשל), זה יוצא גזירה לגזירה, לכן העמידו אותו כמו הכלבו שזה דאורייתא למרות שזה מבושל כל צרכו.
אין בעיה בכך שזה מצטמק ויפה לו, אבל אסור לערבב.
אני אשאל שוב רק לראות שהבנתי נכון.
מותר להוציא מסיר צ'ולנט שעל הפלטה, אם הוא מבושל כל צרכו ולא מערבב?
כי מה שהיה ידוע לי, זה שמותר להוציא רק אחרי שמורידים מהפלטה. ואם דעתו להחזיר את הסיר, מרים חלקית את הסיר וכו'.
תודה רבה.
הרעת המשנה ברורה לקולא, אולם בס"ק קיג שם הביא בשם האליה רבה להחמיר בזה ולכן מנהג העולם להרים את הסיר קודם שנוטלים מהמאכל אפילו הוא מבושל כל צרכו. בפרט שלא מאוד מוגדר מתי זה כבר הגסה, כאשר אתה רוצה משהו שאינו ממש למעלה…
דיברו כאן בתשובה על עירוי מים חמים לתוך סיר חמין,נציין שלבני ספרד זה איסור גמור חשש איסור תורה.
דעת הגר"ע יוסף אכן להחמיר שלא לערות מים חמים לסיר.
זו חומרה של ראשון,של רבינו יונה, וגם ספרדים שהולכים בדרכו של פוסק אחר מהגר"ע לא מעיזים להקל בזה.
באור לציון פרק יז סעי' ח כתב שיש להחמיר כדברי רבינו יונה אולם המיקל יש לו על מה לסמך שכן דעת המגן אברהם והחזון איש שהשו"ע לא פסק בזה כדברי רבינו יונה ראה שם ראיותיהם.
יש לכאורה קושייה חזקה על דברי ר' יונה בשם הירושלמי שהר"ן הביא מהגמרא שלנו בדף (לח:) פינה ממיחם למיחם מהו.
ידוע שהחזו"א העמיד את דברי הגמרא בדוחק ביבש כדי לתרץ קושייה מסויימת (לא זוכר איזו, למדתי את זה לפני איזה 5-6 שנים), ואם אני לא טועה הוא בעצמו כתב שזה דוחק.
אחת הראיות שהשו"ע לא פסק כרבינו יונה היא מכך שהביא את כל הסוגיא הזו של פינה ממיחם למיחם.
זה נכון שמפשט הגמרא בשבת לח: בסוגיית פינהו ממיחם למיחם נראה שאין בעיה, אבל הגר"ע דחה את סברת החזו"א, וחוץ מזה ראה שהבאור הלכה בשיח ד' סותר את עצמו.
ובכלל, למה להכנס לחשש איסור תורה בדבר הזה?
ומנין שלבני אשכנז מותר באופן "גורף" שכזה?
ראה שער הציון סי' רנג ס"ק מז. ולגבי בני ספרד לא אמרתי להקל לכתחילה, חלילה.
המ"ב לא סותר את עצמו, מה שהוא כתב בסימן שי"ח זה לדעת השו"ע וכך כתב בפסקי תשובות והביא את הראיה שהרב כתב.
וזה פשוט שלבני אשכנז מותר, לפחות לפי הסבר החזו"א בדברי הרמ"א בסימן שי"ח סעיף ט"ו וכך המנהג, דלא כמ"א.
השאר תגובה