שאלה:
ראיתי שבספר שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף כג פוסק שמותר לחתוך תפוח שנרקב בחלקו כדי לאכול את הנשאר כי זה דרך אכילה ומבואר שם בהערות שסיבת ההיתר או משום שזה דרל אכילה כקילוף קליפה של פרי או שזה דומה להוצאת עצמות מהדגים.
ולא ממש הבנתי דווקא קליפה ועצמות של דגים כך דרך האכילה כי לפירות יש קליפה ולדגים יש עצמות אבל פירות לא בהכרח נרקבים ומדוע זה נחשב דרך אכילה?
מה זה שונה מענב שלם שנרקב שאסור להוציאו מהענבים הטובים?
תשובה:
הנושא של דרך אכילה אינו נקבע לפי מה שתמיד יש בפרי אלא זו הגדרה בעצם המעשה לי, מה אני עושה עכשיו, אני מתקן את הדבר הוא אוכל אותו כפי שרגילים לאכול דבר כזה. כאשר אני מוציא ענבים רקובים מתוך אשכול אני לא עסק כרגע באכלה ובצורה הרגילה, אלא בתיקון האשכול, ואחר כך אני אוכל אותו, כאן זה מצב ביניים: קילוף, הוא ודאי דרך אכילה כיון שאי אפשר להגיע לפרי בלעדיו, עצמות של דג ולפי הגרשז"א בהערה שם גם חלק רקוב, כיון שאפשר להגיע בלעדיו, ומאידך הוא עדיין צורה שבה רגילים לברור תוך כדי אכילה ולא לפניה, זה אכן נתון מחלוקת שכתב שם לגבי עצמות בסעיף יד, ואגב מנהג בני אשכנז להחמיר בעצמות כמו שכתב המשנה ברורה. ולכן הדרך הנכונה לא לחתוך רק את הרקוב אלא עם קצת מהחלק הטוב.
שבת שלום.
מה קובע שהגדרת המעשה של הוצאת ענב רקוב מהאשכול נחשב וודאי כמעשה כתיקון ולחתוך את החלק הרקוב לא נחשב (לחלק מהשיטות) כתיקון אלא כצורת האכילה?
תודה רבה
כי זה אותו "חפצא", קשה לאכול דבר שהוא חצי רקוב… אבל אין שום דבר שמפריע לאכול ענב איכותי בגלל שיש באשכול גם משהו אחר, ולכן זה לא חלק מפעולת האכילה אלא תיקון האשכול.
יישר כח
כל ההיתר הוא רק לחתוך את החצי הרקוב אבל לאחר החיתוך צריך להוציא דווקא את החצי האיכותי או שניתן גם לחתוך וגם להוציא את החצי הרקוב?
אם זה מתערבב בצלחת אסור להוציא את הרקוב, אבל אני מניח שזה בלאו הכי ביד שלך..
למיטב זכרוני החזו"א חלק על ההיתר של להוציא חלק מהטוב (במקרה של זבוב) כי לטענתו כל מה שמוציאים נחשב לחלק גרוע
לגבי זבוב הוא מתיר להוציא עם קצת משקה מטעם אחר, שהזבוב ניכר ואינו מעורב כל כך, לדבריו הזבוב מעורב רק במשקה שבין כנפיו ורגליו, ראה חזון איש סימן נג.
השאר תגובה