שאלה:
תלמידה קרובה שלי עזבה שידוך מזמן בעצת רב כמובן,
הסיפור נמשך אח"כ עוד חודשים ארוכים מבחינה רגשית. על אף שהשידוך היה לא מתאים ולהיפך, הרסני מאוד- הוא לא יצא לה מהראש.
נוצר כמו קשר ותלות חזקה.
היא בגרה ברוך ה' והתחתנה עם הבן אדם הנכון לה ביותר, מתוך הבנה שההורים והאנשים הקרובים עליה ידעו לאן לכוון אותה. ולמרות שהתנגדה כל כך, הבינה שניצלה ויותר מזה, זכתה בבעל המסור והטוב ביותר. (וקיבלה ברכת רב גדול)
היא שיתפה אותי, שלעיתים בשעת התווכחות קלה או רגעי משבר בנישואין היא נשברת מדברים שאמרה בזמנו…
אותו חתן לשעבר- התארס גם הוא ומתחתן בקרוב, אבל אז, בתקופה שהייתה כרוכה בו, אמרה מתוך חוסר בהירות וילדותיות להורים ולסביבה: "אני אתחתן רק איתו.." "גם אם אתחתן אם מישהו אחר, בסוף אחזור אליו…" וכו' וכו'…
היום כשהיא מבינה כמה זה נבע מטיפשות ועיוורון היא כל הזמן מפחדת ממשמעות המילים.
מה הרב אומר?
תשובה:
שלום וברכה
אין שום משמעות למילים הללו, הן טבעיות, נאמרו מתוך סערת רגשות, אבל הן חסרות משמעות לחלוטין ואין צורך לזכור את זה בכלל.
ה' יתן רק שמחה בבית כולם, ויזכו לדורות ישרים מבורכים ולחיים שמחים וגדושים בעשייה ברוכה וטובה.
יתכן שצריך איזה שהוא שיח עם רבנית לפרוק רגשית את כל המטען של העבר, ולחיות טוב יותר את ההווה.
רק שמחות.
