שאלה:
אני מפתח תוכנת ניהול לעסק מסוים, עלתה דרישה שהמערכת תשלח מיילים והודעות מסויימות גם בשבת. מצד אחד, לכאורה אני גורם למקבלים לפתוח הודעות בשבת, מצד שני כיום בעל העסק בכל מקרה שולח את ההודעות בשבת,אולי עדיף שזה יעשה באופן אוטומטי על ידי המערכת, כי המקבלים פותחים את זה בכל אופן, ואם נפתח שליחה אוטומטית לפחות בעל העסק לא ישלח בעצמו…
האם אפשר לפתח את זה או שזו בעיה של לפני עור?
תשובה:
שלום וברכה
באופן כללי בפיתוח תוכנה אדם עלול להשתמש בה בשבת אין איסור של לפני עיוור, זה בעצם מאוד עקיף, לא עושים כלום עכשיו, ודמה הדבר למכירת סיר לאדם חילוני שאני יודע שהוא עשוי מעצם טבעו לבשל בשבת. אמנם אם אתה ממש מסייע בפעילות של התוכנה, ומייעד אותה במישרין לשבת נראה לי שיש בזה מסייע לדבר עבירה, ומה שזה קצת יותר אוטומטי אינו משמעותי כל כך, סוף סוף מישהו אמור להזין את החומר ולאשר משלוח וכו', מה זה כבר שונה מכל משלוח לקבוצת מייל? ואדרבה, אולי אם יהיה לו טירחה בכל משלוח ישלח פחות דברים, וכל הודעה שאינו שולח חוסכת הרבה יותר פעולות. שוב אינני אומר שזה אסור, יש כאן כמה צירופים להיתר, זה מאוד עקיף, דעת הש"ך שאין איסור מסייע במומר, זה לא בעידנא וכו', אבל זה לא הדבר הכי נכון לעשותו.
מקורות:
כתב המשנה ברורה (סימן שמז ס"ק ז) "ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודווקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום" ואם כן במקרה כגון זה שודאי ישתמש בזה בשבת באיסור, שהרי מחלל שבת בפרהסיא הוא ואין מקום לתלות שיעשה בהיתר, אין מקום להתיר לכאורה. וכן מבואר בשו"ת רבינו עזריאל הלדסהיימר (או"ח סי' לט) שכתב שאם לשוכר אין חנות כעין זו ממש לשכור, אלא רק מקום או מיקום פחות נוח יש בזה משום לפני עיור, וכן כתב הגאון רבי שלום אייזנבאך (קובץ תל תלפיות שנת תערג סי' רלה) שהביא כן על פי דעת ג' גדולים הנצי"ב ושו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' נד) ושו"ת נהרי אפרסמון (או"ח סי' כח)-אכן באמת מבואר שם בנהרי אפרסמון שמעיקר הדין יש להקל בישראל מומר המחלל שבת בפרהסיא, ורק לכתחילה יש להחמיר בזה), וכ"כ לאסור בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' נז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לט), וראה בשו"ת מחנה חיים (חו"מ ח"ב סי' כד) כתב שעדיף להשכיר לגוי מאשר למחלל שבת [ואף בארץ ישראל יש להעדיף כן, שאין איסור של לא תחנם בהשכרה לגוי], אם כי מדבריו שם משמע שעיקר טעם האיסור הוא שהיהודי נמצא בשכנות לשומר תורה ויוכל לבא ללמוד ממעשיו, אך באמת יש בזה גם משום לפני עיור כמבואר בדבריו שם.
אולם בדברי כמה מהאחרונים מצינו שפסקו שבמקום שאפשר לשכור בית אחר באותו מקום יש להקל במקום הפסד, וכמו שציינו כבר רבים מהפוסקים את דעת המהרש"ם (ח"ב סי' קפד, ונדפס גם במנחת שבת על הקיצור שו"ע קונטרס שיורי המנחה אות י) על פי מה שהביא לחלק באיסור לפני עיור שאיסורו דווקא כאשר נותן לפניו את החפץ והאיסור הוא מיד, אולם אם האיסור אינו מיד אין בזה רק משום "מסייע לדבר עבירה" ולכן כאשר משכיר בית הרי משכיר לו שיעשה בזה מלאכה ביום חול, ומה שעושה בזה מלאכה בשבת הרי זה לאחר זמן ואינו מזמין לו את האיסור, וכן איסור מסייע אין בזה שהרי אפשר למצוא בית אחר לשכור. ועוד כתב שהרי אינו עושה מלאכה בגוף הבית אלא באויר הבית, וזה אינו שייך כל כך בחנות שעושה מלאכה בהדלקת החשמל וכד' שהוא חלק מהבית עצמו [וע"ש שכתב עוד טעם שחיישינן שמא ימות ושמא יעשה תשובה, וזה קשה מאד להקל בזה, דהרי ע"ז אמרו בגמ' שאסור להשכיר לנכרי בהמתו ושדהו ולא אמרינן שמא ימות ושמא יעשה תשובה וכן בהא דמס' שביעית שאסור ליתן לע"ה כלים שעושים בהם מלאכה בפירות שביעית והרי גם בזה יש את הסברות האלו וצ"ע], וכן הוא בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צז), וכן מבואר בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קב) שמאחר ואין החילול שבת בגוף הבית אלא רק בתוך הבית אין בזה משום איסור לפני עיור [וכל האיסור הוא רק בהשכרת שדה או כלי וכד' שעושה מלאכה בשבת בגוף השדה בחרישה או בכלי עצמו]. וכעי"ז כתב בקובץ בית ועד לחכמים (קובץ ב' סי' שפח, תיד הגרא"י הורביץ אב"ד פרבוזנא), והגאון רד"צ קצבורג (מו"צ דקהילת וויטצען, בקובץ תל תלפיות שנת תערג סי' רי).
וכעין זה כתבו גדולי הדור האחרונים, בשו"ת דברי ישראל (למהר"י וועלץ סי' סח) ובשו"ת מחנה ישראל (להגר"י גרוסמן סי' נ), שנוטה להתיר באופן שאם לא ישכיר לו יהיה לו הפסד. וכן כתב להקל בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סי' טו) לגבי קנית חנויות שיושבים שם כבר מחללי שבת שאין צריך להפסיק להשכיר להם ואף מותר לחדש את השכירות לאחר מכן, והביא שכן הכריע הגר"ע עטייה ע"ש וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק מג סעיף ב) שאם באותו מקום אין מצויים גויים רבים שיכול לשכור מהם אסור להשכיר למחלל שבת.
וכל זה בעיקר הדין, אולם הרי הפוסקים הנ"ל מבססים את פסקם בעיקר על דברי הכתב סופר, ומבואר בשו"ת כתב סופר (שם) שבעל נפש יחמיר על עצמו. ויסוד הדין מבואר גם בשו"ע (יו"ד סי' קנא ס"א) "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו" וכן הוא בדברי הפוסקים שצויינו, [אם כי במהרש"ם לא כתב דבר זה, ויתכן שכיון שמדובר שם באופן שכמעט לא שייך להשכיר רק באופן כזה לכן אין צריך להחמיר בזה ורק "בעל נפש יחמיר" אבל בתור הוראה לרבים יש להורות להקל, וכן משמע בשו"ת יביע אומר שם], וכן משמע שם במשנ"ב שכתב בהמשך הדברים על כן אם יש אפשרות להשכיר בקלות למחלל שבת, או לנכרי יש להעדיף השכרתו לנכרי.
באופן שהשוכר מודיע מראש ששוכר העסק על דעת לפותחו בשבת אף המתירים לא התירו, וכמו שכתב בשו"ת מהרש"ג (שם) על פי המבואר במסכת שביעית (פרק ה משנה ח) "בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה. מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן ופורט לו מעות אע"פ שהוא יודע שיש לו פועלים וכולן בפירוש אסורין".
וראה בשו"ת רבי אהרן (קוטלר, או"ח סי' ג) שהאריך בכל צדדי האיסור והמותר וכתב שם לחלוק על החילוק אם עושה כן באמצע השבוע או קרוב לשבת, וכתב להקל רק באופן שיש לו כבר מקום אחר שיכול להמשיך לגור שם ואין החנות יותר נוח וכד', ועם כל זה מסיים בסופו וז"ל " אך כל זה מצד ההלכה, אבל בודאי ראוי לכל מי שיש לו יראת שמים לחוש לכבוד השי"ת ולכבוד השבת ולא להיות ח"ו מסייע כל דהוא בחילול שבת, גם שלא להכניס התועבה של חילול שבת לתוך ביתו ורשותו, וכל מה שהדבר פרוץ יותר ר"ל, יגדל החיוב לגדור ולהתרחק, ומכל שכן דבכל אופן לא פלטינן מחשש איסור, ובהמניעה מלהשכיר למחללי שבת יש קידוש שם שמים וראוי להיזהר בזה לכל מי שישמע".
ולכן אם אפשר להשכיר למי שאינו יהודי [בפרט בעיר אילת שאינה חלק מארץ ישראל], עדיף יותר מאשר להשכיר למי שמחלל שבת, אולם במקום שאין אפשרות כזו המיקל יש לו על מי לסמוך.
והכל לפי שהוא אדם.
כאשר הדבר יכול להביא לידי רפיון כללי בשמירת השבת החמירו בזה הפוסקים מאד – בדורות עברו היה מקובל במקרים של חידלון או קיום להתיר את ענין "מכירת השבת" כעין מכירת חמץ, ולאחר שרבו המתפרצים בעם והיו מורים היתרים וקולות שונות חדלו גדולי ישראל להתעסק בזה, וגזרו שלא לעשות זאת כלל וכלל, וכיום אדם שיעשה זאת נחשב פורץ גדר שעונשו חמור עי' שו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סי' כ"ט וסי' ל) שאם כי מתחילה הקל בזה חזר בו בסוף ימיו מחמת שנתפרצו הדור ואם בדורו כך בדורינו על אחת כמה וכמה. זאת ועוד שלא הקלו שם רק לאנשים יחידים שעיקר עסקיהם היה חוץ לעיר כבתי מרזח שהיו מצויים בעיקר על פרשות דרכים, או בעסקי השדות אבל לא בדבר שכל אדם יכול היה לעשות ולכן לא הקילו כלל במכירת העסק בחנויות ומפעלים, וכמו שכבר האריך בזה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' סט), ושו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' סד) ושו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' עד) שחלילה להקל בזה.
