עלייה להר הבית – איך מקבלים הכרעה הלכתית?

שאלה:

שלום כבוד הרב.

יש לי שאלה שמעציבה אותי.
ואפשר להגיד שזה עניינא דיומא, כי אנחנו בשלושת השבועות של בין המצרים.

יש כמה וכמה גדולי הדור (אני לא אומר "כל גדולי הדור", כי יש שאולי לא יסכימו על זה) שאמרו שיש איסור גמור ללכת ולעלות להר הבית, וזה איסור כרת, וזה לא משנה אם אומרים ש"במקום המסוים הזה – אסור, אבל שבמקום המסוים הזה – מותר", וכו׳ וכו׳.

הרב קוק זצ"ל וגם בנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אמרו שזה אסור בכל אופן,
הרב עובדיה יוסף זצ"ל ובניו (הרב יצחק והרב דוד) אמרו שזה אסור בכל אופן,
הרב מאיר מזוז גם כן,
הרב דוד לאו גם כן…
אבל יש רב אחד (הרב גורן ע"ה) שלא הלך כפי שיטת כל הגדולים האלה…

וכידוע, יש אנשים חובשי כיפה עם זקן (אני לא אומר "דתיים" או "חרדים", כי יש שלא מסכימים על זה) שהולכים שמה, ובגלל זה הם יכולים להכשיל את הרבים…
עד כדי כך שהיום יש גם כן אפשרות להגיד שיש כאילו "מחלוקת בין החרדים והדתיים לאומיים" בנושא הזה.

(אני לא מדבר על החיילים, כי יש להגיד שיש עניין של פיקוח נפש, וזה משהו אחר).

אבל מה שכואב לי ומצער אותי מאוד, זה שיש רבנים מפורסמים, ובפרט רב אחד מהם שאני קורא בספרים שלו של הלכה, וכשאני קורא אותם, אני רואה שיש לרב יראת שמים, ורצון גדול להודיע ההלכות הבסיסיות למספר הגדול ביותר של יהודים, ובצורה ברורה ומדויקת.
אבל גם אותו רב רצה להגיד שיש אפילו מצווה(!) ללכת להר הבית, כי יש עניין של "ריבונות", וזה גם מקרב את הגאולה, וגם כשהרב צבי יהודה קוק אמר שאין ללכת להר הבית, אפשר ללמוד גם בדבריו שאם הוא ידע מה שקורא לנו בדור שלנו (אחרי מותו), הוא אמר גם כן שאין איסור ויש גם מצווה, כי העיקר הוא הריבונות, וגם אפשר להגיד שסוף סוף הוא לקח בחשבון את דעתו של הרב גורן, וכו׳.

הדבר שמטריד אותי ביותר, זה שיש כמה רבנים, כולל אותו הרב שהזכרתי, שכשיש עניין שאפשר לפלפל על זה – כמו הסוגיא בגמרא (כתובות קי:) שאומרת "ת״ר לעולם ידור אדם בא״י אפי׳ בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו״ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר […]" – הם אומרים שזה ככה, וכך פסק הרמב״ם, נקודה וגמרנו.
אבל כשיש רובם של חכמים בכל תקופת ההיסטוריה של עם ישראל, וגם בתקופת האחרונים, וגם הרבנים הציונים (הראי"ה קוק זצ"ל, ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל) שאמרו שיש איסור כרת, אותם הרבנים שהזכרתי דווקא בנושאים כאלו(!) מפלפלים ומחפשים תירוצים כדי להתיר…

וכשאני חושב על זה, אני לא יודע עוד מה לחשוב על הרבנים האלה.
כי מצד אחד אני חושב (ואני בטוח) שלרב המסוים שהזכרתי שאני קורא בספרים שלו של הלכה, יש יראת שמיים.
אבל מצד שני, אם באמת לרב הזה יש יראת שמיים, למה הוא מחפש להתיר מה שאסור לפי רוב רובם הפוסקים והגדולים שאמרו שיש איסור כרת, בעניין של איסור דאורייתא?

וגם יש לי עוד שאלה שמטרידה אותי: האם אפשר לי ללמוד עדיין בספרים שלו?

ולכן רציתי לדעת מה דעת הרב על זה.
וגם אני מציין (בפרט אם יש מישהו אחר שקורא מה שכתבתי) שאני לא בעל מחלוקת ח"ו, אני מכבד ואוהב כל תלמידי חכמים אמיתיים, ולא מעניין אותי אם הם "חרדים" או "דתיים לאומיים" אם משהו אחר.
אבל פה, יש בעיה נוראה שמבלבלת אותי, ובגלל זה אני שואל את הרב.

תודה מראש.
שה׳ ירחם עלינו, ויומר דיי לגלות החשוכה, ושנדע רק טוב.
כל טוב.

תשובה:

שלום וברכה

כפי שציינת יפה, בענין עלייה להר הבית בזמנינו הורו רוב ככל פוסקי הדורות מכל החוגים והזרמים לאסור מטעמים שונים, אם משום הספקות בגבולות והמדידות, אן כדי שלא להכשיל אנשים אחרים העולים ללא טבילה כשרה, אם מחמת הסכנה שבכך והתסיסה שזה גורם בעולם הערבי.

הבעיה היא שיש אנשים שמערבים שיקולים לאומיים בקביעת ההלכה, וכך נוצרת התופעה שציינת, שאנשים שבכל נושא הלכתי אחר אכן חוששים לדברי גדולי הדורות, כאן נתלים ברב זה או אחר ומתירים עלייה להר הבית שמעבר להיותה בחששות חמורים של כרת להם או לאנשים אחרים העולים בגרמתם, היא באופן חד משמעי שאלה של פיקוח נפש, כיון שהדבר גורם לתסיסה גדול ולשפך דם יהודי. אז אני לא רוצה להביע דעה, כי לעומת זאת יטענו הם שהצורך בריבונות אף הוא פיקוח נפש, אבל זו עדיין שאלה של דיני נפשות לכאן, ולכן, בענין זה לבוא ולהכריע כנגד רוב ככל פוסקי ההלכה זו התנהלות שסותרת את הדרך הרגילה בה אותם אנשים מקבלים הכרעות הלכתיות בדרך כלל, וזה מצער מאוד.

מקורות:

בענין הכניסה להר הבית יש מקומות שאסור להכנס אף לאחר טבילה כיון שכולנו טמאי מתים, ומאוד לא מוגדר בזמנינו היכן הוא הגבול, ראה בהרחבה באור לציון פרק ל אות ד. וכן בשו"ת יביע אומר (יו"ד ח"ה סי' כו) שם ערך מרן הגר"ע יוסף זצ"ל תשובה מקיפה בנושא בשנת תשכ"ז מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ובו התריע שאסור להכנס להר הבית משום שאין אנו יודעים בדיוק את גבולו. כמו כן, גם בענין הטבילה יש הקפדות רבות שלא כולם יודעים לעשותן כהלכה, משום כך החמירו כל בענין זה כיון שהמכשלה בזה מצויה מאוד.

כמו כן, יש שעוררו שהואיל וגזרו חכמים על עמי הארצות שיחשבו כמו זבים, נמצא שמדרבנן לא מועילה טבילה לבד, אולם ראה בשו"ת אבן ישראל סי' קסג שדחה סברא זו, וכתב שלא גזרו כך חכמים אלא בזמן שהחברים – התלמידי חכמים מקפידים על דיני טומאה וטהרה, וכדי להבדילם מהם, ולא בזמנינו.

כמו כן כתב החתם סופר חלק ו סי' לג, שהואיל ובזמנינו לא בקיאים כל כך בדיני טומאה וטהרה ולא נזהרים די הצורך, הנכנס שם חייב לסמוך את הטבילה לכניסה ללא כל הפסק ביניהם, שמא יטמא בינתיים.

חשוב לציין כי מאז ומעולם כל גדולי ירושלים התריעו על איסור כניסה להר הבית. בשנת תרכ"ז (1867) הגיע לארץ הנדיב משה מנטפיורי, וקיבל אישור מהסולטן התורכי לעלות להר הבית, והיו מגדולי ירושלים שנידו אותו על כך, אולם לאחר שהתנצל שהדבר היה בשגגה שלא היה מודע לחומרת האיסור, התירו את נידויו, אולם גם אז התריעו גדולי ירושלים כולל הרב של ירושלים הגר"ש סלנט ואחרים, על איסור חמור לעלות להר הבית. וכך האיסור נמשך משך הדורות כולל גדולי הדור שלפנינו, הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אוירבך, הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד רבים.

אכן, אני מודע לכך שיש רבנים כמו הרב דב ליאור שמתירים לעלות להר הבית, ויסודם הוא עפ"י מדידות מסויימות מהו מקום המקדש. אולם מאחר שמדידות אלו מאד מאד לא ברורות איך נוכל להקל לסמוך על מדידות אלו באיסור כרת!! וכי בסכנה בטחונית או בריאותית כלשהי ברמה הרבה יותר נמוכה, נסמוך על מדידות כדי להסתכן למרות שכל המומחים (במקרה זה גדולי הדורות) אמרו שזה אסור באיסור כרת?? תמיד אנו לוקחים "מרווח בטחון" ופתאם בנושאים של איסורים, אנו סומכים על כל מיני מדידות, ראה מה שכתב על מדידות אלו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בסיום התשובה הנ"ל:

"ומכ"ש שנתבאר שהעיקר להלכה כהרמב"ם ורוב הפוסקים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. ולכן אסור להכנס בזה"ז להר הבית אפילו לאחר טבילה במנעלו ובאבק שע"ג רגליו וכו', וכן אסור להכנס להר הבית דרך טיול בעלמא, שהרי אף לגבי בית הכנסת ובית המדרש שנינו בברייתא (מגילה כח:), אין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו'. וכן פסק הרמב"ם (בפ"ז מה' בית הבחירה ה"ב), שמכלל מצות מורא מקדש, שלא להכנס להר הבית אלא לדבר מצוה. וכ' הכ"מ שהמקור כנ"ל. והנה גם זה לא הותר אף לאחר שטבל לקריו, אלא חוץ למקום העזרות, והחיל, שמשום טומאת מת צריך להזהר מאד ולהתרחק באופן שלא יכשל ויכנס למקום העזרות והחיל, והוא לא ידע ואשם ונשא עונו. ובאמת שקשה מאד לצמצם ולדעת מקום העזרות והחיל, שאף שבשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תרצא) כ', שאין ספק שהאבן הנקראת אלצכרא (כיפת הסלע) היא האבן השתיה, שעליה היה הארון בבית קדש הקדשים. ע"ש. (וע"ע בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רלו). אבל במקום אחר כתבנו לפקפק ע"ז, וכבר מצאנו עוררים על כך. ואף שידוע לנו שהכותל המערבי, הוא חומת הר הבית המערבית, (ודלא כמ"ש הרדב"ז שם שהוא כותל העזרה), ומשם לחומה המזרחית ת"ק אמה, מ"מ הרי אין ידוע לנו המרחק שבין הכותל המערבי לכותל בית קדש הקדשים, ומ"ש בתוס' יום טוב (רפ"ב דמדות) שמאה אמות מבדילים ביניהם, אינו אלא דרך משל, וכמ"ש בעצמו שם, ובתפארת ישראל שם כ' שהמרחק ביניהם ס"ג אמות. וע"ע בשו"ת שאילת דוד (בקונט' דרישת ציון וירושלים די"ד סע"ג), שכ', שאי אפשר לנו בשום פנים לכוין מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת. ע"ש. ואכמ"ל. ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי' לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב). וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח. והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן".