שאלה:
קיץ בריא ללנים בעומקה של הלכה ומזכים אותנו ללון עמהם קמעא
אבקש להבין , לא פעם רואים על פרוכת או על בניין של ישיבה את שם התורם לעילוי נשמה , האם לא נכון יותר להצטנע, האם יש חשיבות תורנית שהשם יהיה כתוב?
ועתה לשאלה היותר חשובה, האם חשוב לנפטר ששמו יהיה כתוב על הבניין הפרוכת או הגמרא , האם לא די בעצם הכוונה?
והנה כתב החפץ חיים בספרו "אהבת חסד":
אבל יותר טוב היה להם שישימו מצבה שאינה יקרה כל כך, ובאותיות פשוטות ולא מוזהבות ובלי ציצים ופרחים ובלי נטיעות ויתר ההוצאות שנופלים על זה, היה להם לקנות ש"ס וליתנו לבית המדרש, ויכתבו עליו שהוא לזכר נשמת אבותיהם, או לעשות מזה גמ"ח קבוע לזכר נשמת אבותיהם ובזה היה מתעלה נפשם מאד למעל וכו'.
ואני לא מבקש לדייק בדבריו כדברי ראשונים , אך כתב בגמ"ח רק לעשות זכר מבלי לכתוב את השם, ובתרומת ש"ס כתב שיכתוב את השם – משמע שכן דייק בדבריו . ואני שואל אם כן שוב האם לא מספיק , לתרום ולכוון לעילוי נשמה, וכי מדוע חשוב שאם תרמנו ספר, או חיברנו ספר , או בנינו מקווה שהשם יתנוסס על המקום? מה טוב בכך? והאם אדרבה החפץ חיים היה אומר שכמו בגמ"ח מספיק הכוונה לבדה?!
תשובה:
בודאי שהזכות לנפטר היא בעצם התרומה והכוונה לעילוי נשמתו ואין צורך לקב"ה בשמות ושלטים כדי לדעת עבור מי נעשתה המצוה, אלא שאנשים מלבד עצם הזכות לנפטר רוצים גם לכבד אותו, כדין כיבוד אב ואם, מכבדו בחייו ומכבדו לאחר מותר, ולכן עושים פרוכות וכדומה לעילוי נשמתו. אז אין בזה ענין לתועלת נשמתו אבל יש בזה כבוד המת, כמובן ככל שזה נעשה בטעם ובעדינות.
בשורות טובות.
