שאלה:
שלום וברכה
מה המשמעות של המבזה את המועדות למעשה?
אם זה בלבוש – הלבוש החרדי הוא חולצה לבנה ומכנסיים שחורות גם ביום יום…
תשובה:
איסור מבזה את המועדות עיקרו בעשיית מלאכה בחול המועד, ראה רשב"ם פסחים קיח א, אמנם נכון שי גם לכבדו בכסות מכובדת ולכן לובשים בחול המועד בגדי שבת [ויש נוהגים ללבוש בגדי יום טוב].
מקורות:
ראה באריכות ביאור הענין במגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ג משנה יא: המבזה את המועדות בפרק אלו הן הלוקין [מכות כג א] ובפרק ערבי פסחים אמרו [קיח א], אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, המחלל את המועדות כאילו עובד ע"ז, שנאמר 'אלהי מסכה לא תעשה לך' [שמות לד יז], וסמיך ליה 'את חג המצות תשמור', כן כתב גירסא זו רבינו יונה [ד"ה המבזה], אבל אנו גורסין שם המבזה את המועדות. ולפי גירסתו כתב ז"ל כי כאן נאמר על חולו של מועד, ושם נאמר על יום טוב עצמו. והמחלל אותן, הוא העושה מלאכה בהם, ואעפ"י שאינו עובר בהן אלא בלאו שאין בו כרת, שקלו הכתוב לעובד ע"ז מאותה סמיכות, ולא נאמר על זה שאין לו חלק לעולם הבא. אבל כאן דבר על חולו של מועד, על כן לא נאמר בכאן המחלל את המועדות. ונראה שאין מן התורה חילול בחולו של מועד, שלא נאסרה בהם מלאכה מן התורה. ואף על פי שבראשון מחגיגה [יח א] הביאו מקראות הרבה תנאים לאסור מלאכה בחולו של מועד, וכן בפרק אין דורשין [חגיגה יח א] אמרו, אסיפה בחולו של מועד מי שריא, בתמיהה, נראה בודאי שאין המקראות אלא אסמכתא בעלמא, שהרי אמרו בפרק מי שהפך [מו"ק יג א], המכוין מלאכתו במועד לא קנסו בנו אחריו, משום דלאו איסורא דאורייתא היא. ובגמרא פרק בתרא דמגילה [כב ב] השווהו לראש חדש לענין קריאת ארבעה, משום דאינו יום טוב. וראש חדש מותר הוא מן התורה בעשיית מלאכה, כמו שהוא מפורש בפרק במה מדליקין [שבת כד א], אלא שהוא מנהג לנשים, כמו שנזכר בירושלמי [תענית פ"א הל"ו סד ע"ג]. ועוד, שאם היו הימים ההם אסורים מן התורה, לא היו מקילים בהם חכמים, והתירו בהם כמה דברים כמו מלאכת האבד, ושכר פעולה למי שאין לו מה יאכל, כמו שנזכר במסכת מועד קטן [שם], שלא מצינו באיסורי תורה שיקילו חכמים כל כך, אלא ודאי מן התורה אין איסור מלאכה אלא בראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני מסוכות, אבל ימים שבינתיים אינן אסורים אלא מדבריהם, והקילו בהם כאשר נראה להם. וכן נראה מהירושלמי [פ"ב ה"ג מו"ק פא ע"ב] שאמרו שם, כי רבי אבא בר ממל היה אומר, אילו היה מי שימנה עמי, התרתי מלאכה בחולו של מועד, כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחין ויגיעין בתורה, ואלו אוכלין ושותין ופוחזים. ואעפ"י שבפרק שני ממועד קטן [יא ב] אמרו, דאבלות דרבנן, וחולו של מועד דאורייתא, לאו דאורייתא ממש קא אמר, אלא שיש בהן אסמכתא דאורייתא, מה שאין כן באבל שאין בו אסמכתא מדאורייתא אלא מדברי קבלה, שנאמר 'והפכתי חגיכם לאבל' [עמוס ח כ]. וכן מה שאמרו בפרק אין דורשין [חגיגה יח א], אסיפה בחול המועד מי שריא, לאו למימרא דמדאורייתא אסירא, אלא לומר, כיון דמכל הני קראי דרשינן אסמכתא, לא מסתבר לאוקומי קרא דחג האסיף, בחולו של מועד. ואעפ"י שבראשון מע"ז [כא ב] נראה, שהכותיים החזיקו בו מפני שהיא אסמכתא פשוטה, וצדוקים מודים בה, אבל הדבר נראה ברור שאין איסור מלאכה בהם, אלא מדבריהם, וכן כתב בעל הלכות גדולות, וכן דעת רבינו תם [משמע בתוס' חגיגה יח. ד"ה חולו] ורבינו משה בן מימון [פ"ז מהלכות יום טוב] ורבותינו בעל התוספות ז"ל [חגיגה יח א]. ולפי זה, לא אמרו במשנה זו אלא המבזה, שלפי שאינן אסורין במלאכה כיום טוב עצמו, הוא מבזה אותם, והרי זה כמחלל את הקדשים, שהרי שם שמים נזכר עליהם 'חג לי"י' [שמות יב יד], והמבזה אותם הוא גם כן בכלל 'כי דבר י"י בזה' [במדבר טו לא]. ורבינו שלמה ז"ל [ד"ה והמבזה] פירש, המבזה את המועדות, ועושה בהם מלאכה או שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. ונראה מפירושיו בפרק מי שהפך [מו"ק יא ב ד"ה אלא אפילו] ובפרק אין דורשין [חגיגה יח. ד"ה הא הרי לא מסרן], שהוא סובר דמלאכת חולו של מועד אסורה מן התורה, וכן דעת רבינו משה בר נחמן ז"ל [מו"ק פסקי דיני מלאכת יום טוב וחש"מ].
גם לגבי מאכלים,כמדומני שיש מהמפרשים שהסבירו שהכוונה לאכול מאכלים מכובדים שאינו אוכל בימי חול.
למעשה יש הנוהגים שלא יעבור עליהם יום בלא שתי סעודות בפת,בשר ויין בסוכה
בבוקר ובלילה
פשיטא שיש חיוב כזה אבל אינני זוכר דעה שמי שלא אכל בשר בחול המועד עבר על דין המזה את המועדות, אלא שביטל מצות שמחה שהיא בכל הימים.
ראה פירוש רשי על אבות פ"ג מי"א,שפירש שהמבזה הוא שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה
זה נכון, אבל כשזה נוגע לשאלה לעבור על איסור צריך לדעת הגדרה מדוייקת הלכתית.
השאר תגובה