לשון הרע או הלבנת/בושת פנים

שאלה:

■שאלה תאורתית:
עובד בביטוח-הלאומי
שואל במסגרת עבודתו,
יהודי דתי מובטל
שתובע קצבה
מהביטוח הלאומי,
למה הוא לא רוצה להיות
לומד ועובד
במקומות לימוד ועבודה
מסוימים שלכאורה כן מותאמים
ליהודים אורתודוקסים מזרמים מסוימים.
■השאלה:
■מה מבין 2 האפשרויות
יותר תקין:
1]■האפשרות הראשונה:
יאמר מה למיטב הבחנתו
הם החסרונות שהוא מצא,
אחרי שבאמת בדק
את אותם מקומות לימוד ועבודה,
ומצא בהם חסרונות
שמונעים ממנו
לרצות להיות שם.
[.למרות כל המעלות החיוביות
ש-כן קיימות במקומות האלו.]
א]■זה משנה אם החסרונות האלו
הן פגימה בדאוריתא או בדרבנן?
2]■האפשרות השניה:
יאמר שיתכן שהמקומות האלו
מצוינים ומושלמים
עבור מי שנמצא שם.
-אבל הוא יהודי
שלא מתאימה לו
מצוינות ומושלמות מהסוג הזה.
א]■וכשישאלו למה לא מתאימה לו,
-ישתוק, ולא יסביר, לא משנה
כמה ימשיך לשאול אותו על זה?
ב]■או יאמר שהוא
מאוד אוהב להיות לבד,
ושונא להיות הפך הלבד,
ואולי זה נכון חלקית,
אז רשאי להגזים?
■הערה מספר 1:
המצאת סעיף נפשי
כמו "שונא להיות הפך הלבד",
עלולה להביא ליותר
הלבן/בושת פנים
של קרובים משפחתיים
של היהודי המובטל.
■הערה מספר 2:
קיים ספק/חשד-ממשי
שאילו לא היו החסרונות
באותם המקומות,
הוא סביר להניח
כן היה רוצה להצטרף אליהם.
-באלא אם הוא היה
כל כך גאון, משכיל מיטבי,
ועשיר כלכלית,
עד שלא היה מרגיש
חסרון ממשי
בהמצאות בלי מקום כזה
ללימודים ועבודה.

תודה.

תשובה:

השאלה מידי תיאורטית, באופן כללי מותר להיות עניני ולהסביר למה לא מתאימה לו עבודה פלונית או אלמונית, בלי להטיל רפש כללי, רק להסביר מה שנוגע אליו.