שאלה:
שלום כבוד הרבנים.
לגבי הנחת תפילין של הראש, מה צריך לעשות מי שהוא קירח מאז הלידה או שיש לו החלק הקדמי של הגולגולת שאינו מכוסה בשיערות, מכיוון שבדרך כלל יש צורך להניח את התפילין של הראש במקום של שורש השערות?
תודה מראש.
כל טוב.
תשובה:
הנושא של מקום השערות אינה חובה, הקובע הוא "מקום שמוחו של תינוק רופס", כלומר מקום המירפסים, הסימן הוא מקום צמיחת השיער, מי שאין לו שיער מלידה יבחן זאת בצורה אחרת.
מקורות:
לעיון בסוגיא, ראה תשובת שו"ת לבושי מרדכי לחתם סופר אורח חיים מהדורה קמא סימן קי: מקום הנחת תפילין במי שצומחות שערות על מצחו או במי שמצחו רחב ואין לו שער
שלום וכל טוב על ראש הרב החריף ובקי עצום שלשלת היוחסין מו"ה משה סופר נ"י
עתה באתי ע"ד הערת כ"ת במי שיש שער צמח עד כמעט בין עיניו, והלא בטור [או"ח סי' כ"ז] ושו"ע [שם סעיף ט'] השיעור [במקום התפילין] בהתחלת עיקרי שער, מעתה הספק אי ניזל בתר דידיה או בתר רובא דעלמא. והביא דברי הק' אשל אברהם [שם ד"ה אודות] בשם גיסו שמסתפק להיפך, במי שמצחו רחב ואפי' בגובה הראש אין לו שער, אם נאמר במקום קרחה דוקא כמ"ש בגמ' מנחות דף ל"ז [ע"ב], או נאמר דעכ"פ הוה מקום שמוחו של תנוק רופס [שם ע"א], והניחו בצ"ע. וכ"ת מסתפק גם להיפך כמ"ש הנ"ל, ודעתו להכריע דניזל בזה בתר רוב בני אדם, ודעתו בטלה. ועד"ז הביא ראיות חבילות מש"ס ופוסקים דהיינו לענין מלאכת שבת [עי' שבת צ"א ע"א ועוד] ואכילת דרך הנאתן [עי' פסחים כ"ד ע"ב], וכן לענין חציצה אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם [עי' ב"י או"ח סי' קס"א], וה"נ בנדון זה.
ולענ"ד דלא שייך סברא זו אלא בדברים שתלויים בדעתן והם עושים ונוהגים מעצמם כן, כגון לענין שבת נושא משוי שלא כדרך בני אדם, או אוכל שלא כדרך בני אדם, וכן בחציצה הוא מתפנק להיות מקפיד. אבל בדבר שנעשה בו בטבע ונולד כך בגופו מה בטול שייך בזה. לענ"ד יותר דומה במ"ש [באו"ח] סי' כ"ו סעי' ז' לענין אטר יד, דאם עושה כל מלאכתו וגם כותב ביד שמאלו, לכ"ע אזלינן בתר דידיה ומניח תפילין בשמאלו שהוא ימין כל אדם. וכן בסימן ל"ב סעי' ה' לענין כתיבת תפילין, ועיין בדעת קדושים בהל' תפילין. ודאי יש להשיב ולומר דשם ילפינן מיד כהה [עי' שם סעי' ו'], משא"כ בנידון זה, אבל גם בזה נפלינן ברברבותא, דלענין חליצה מצינו מחלוקת הראשונים דמי שהוא איטר רגל, דלהסמ"ג [עשין נ"ב] מ"מ חולץ בימין כל אדם, ולא דמי לתפילין מה"ט, ורוב ראשונים [עי' טור אבהע"ז סי' קס"ט] חולקים דגם בזה אזלינן בתר דידיה, ואנן קיי"ל להחמיר לחלוץ בב' רגליים, כמ"ש באה"ע סימן קס"ט סעיף כ"ה, עיין שם בטור וש"ע.
ועיקר ספיקו בזה הוא הר"ן בר"פ גיד הנשה [חולין ל' ע"ב ד"ה ומקשו], דשם [צ"ב ע"ב] בעוף, אם יש לו כף, אם נוהג בו איסור גיד הנשה, אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיני דעלמא, הוא הדין מספקא ליה לענין חליצה אם בתר דידיה או דעלמא אזלינן, אלמא דבכגון זה שהוא בטבע התולדה לא שייך לומר בטלה אצל כל אדם, ונשאר בספיקא כמ"ש בשם הר"ן שם. ובמחה"ש סימן כ"ז ס"ק ד' מתרעם על אותן המגדלים בלורית שערותן, דחייש משום חציצה, ולא אמרינן בזה דהוה רביתייה, מפני הני בני שחץ, התם ודאי אמרינן בטלה דעתן, כיון שברצונן ודעתן תליא. ובפרי מגדים סימן כ"ז [משב"ז סק"י] דייק דדוקא מעיקרי שער, דהיינו שמגולח, אבל הני שמגדלים שערותן עד אמצע מצח, פשיטא דשם לא מקרי התחלה לענין הנחת תפילין.
והנה אפשר לדייק ממ"ש בפרי מגדים [שם] ע"ד שלטי גיבורים [על המרדכי שבת ע ע"ב אות ה] לענין מקום קשר שהוא בעורף, ופי' השלטי גיבורים דזה נמי מקום צמיחתו ולמטה ממנו פסול, והשיג עליו בפרי מגדים, דמה קאמר דודאי ישנו כמה אנשים שיש להם שער בצוואר ממש, ודאי דאינם יוצאין אם הקשר שם, ועיין בשערי תשובה [סקי"ז] ובתורת חיים [ס"ק יא]. וא"כ הכא נמי י"ל כן, אם כי שערו צומח גם במצח, מ"מ סוף סוף אינו מקומן, ואי משום דשם דרשינן בגובה הראש, אדרבא הכא עיקר ילפותא לענין בגובה הראש, כמ"ש במס' מנחות דף ל"ז [ע"א] הנ"ל, מה של יד בגובהה הוא הדין הראש בגובהו. ובגמ' שם דיליף מקרחה או לר"י מנגע. עכ"פ עיקר הנחה לכ"ע בגובה הראש, ומה מהני השערות במצחו אם מ"מ אינו בגובה הראש שזה למטה או בצדי הראש מקרי ולא בגובה. ועי' במס' קידושין דף ל"ו [ע"א]. ועכ"פ יש לראות באדם עד היכן שמגיע למקום שמוחו של תנוק רופס, ובאיש כזה ודאי ארוך יותר. וגם הא נראה האיך שהוא במקום גובה.
והנה בספיקות הנ"ל כמה פעמים היו לי הרהורים בראותי אנשים כאלה זה במצח צר וזה במצח רחב. ויישר כוחו כי כ"ת העירני להיות נחית ביה טפי, ומגלגלין זכות על ידי זכאי, הנלע"ד כתבתי.
