שאלה:
האג"ט (טוחן ס"ק נג אות ד) כותב שמותר לאדם לגרום לעצמו להקיא בשבת משום שדומה להפגת שכרות, שהט"ז (שכ"ח כז) אומר שמותרת כי אינו חולי.
אשמח אם תוכלו לחלק לי בצורה ברורה בין חולי ומיחוש האסורים ברפואות ובין כאב בטן, שגם הוא לכאורה אמור להיות מוגדר כמיחוש.
תודה רבה. אשמח למקורות אם ישנם
תשובה:
החילוק שכתב אינו קשור לשאלה מה נקרא חולי ומה מיחוש, אלא אופי הפעולה שעשה, ריקון מעיים על ידי הקאה אינו רפואה.
האג"ט שם כתב בפירוש ש"מה שמפקח שכרות ממנו אין זה רפואה כי אין השכרות חולי רק רוב יין בקירבו. וה"נ ברוב מאכל". מפורש שזה לא נחשב כחולי
גם זה נכון אבל כאן זה כבר משנה מה סיבת כאב הבטן, כמות גדולה של אוכל או חולי.
השאר תגובה