שאלה:
שלום כבוד הרב!
יש לי ספר מוסר בבית המלקט דברי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים.
שם בספר ראיתי כמדומני בשם החיד״א או רבינו יונה, שאדם שמתפאר במצווה ומספר אותה לאחרים מפסיד את המצווה.
רציתי בבקשה לשאול:
אם למשל יש לי ספר שעבדתי מאוד קשה עליו וזה ניכר על הספר כי הוא מלא בהערות והרחבות וחידושים וכו׳ שרשמתי עליו.
והיו כמה פעמים (שמתוך תאוות כבוד מסתבר) הראתי זאת לחברים ׳בדרך אגב׳, דהיינו לא שאמרתי בהתפארות ״תראו איך עבדתי על זה״, או ״תראו כמה למדתי וכדומה״ אלא בדרך אגב אמרתי להם כמה יקר לי הספר הזה והראתי למה, או שסתם פתחתי לידם.. ובאמת זה נתן לי הנאה לצערי.
(אולי זה אף יותר גרוע כי זו גאווה ׳מחופשת׳)
ורציתי לשאול האם גם על מקרה כזה דובר מה שרשמתי למעלה?
ועוד, במידה וחלילה כן, האם בחרטה על הגאווה וההתפארות הזאת
ניתן ׳להשיב׳ את המצווה? תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
צריך לדעת שבכל הנושא הזה שהזכרת ודומיו, הכל לפי מדרגת האדם, ותביעה כה דקה ומרוממת זו שתבעו הקדמונים, אינה שייכת בנו בכלל, ולגבי זה הייתי אומר אפילו שמה שעבירה לקדמונים אצלנו זה מצוה… משום שהמעט כבוד עדין הזה שאתה מקבל על עבודתך זה מה שממריץ אותך לעסוק בכך… ולכן אדרבה, תראה לאחרים ותקבל פידבק ומחמאות, וכך יהיה לך כח ותעצומות לעשות עוד ועוד דברים טובים.
