שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
שאל לי תלמיד מדוע נכתב משניות ותלמוד בסגנון של לשון חידוש ולא באופן ברור כמו רשימה, וגם התלמוד לא נכתב באופן יותר ברור כמו היום יד פירושים לתלמוד כמו ארטסקרול מתיבתא שכן שווה לכל העם להבין. כתוצאה מכך שלשון חכמה נפלאה היא אבל קשה להמון אנשים ויוצא שהדבר לפעמים רפואי לאנשים להבין מה מסקנה מכל משא ומתן.
אשמח לקבל תשובה יפה להסביר לו.
תודה
תשובה:
שלום וברכה
התשובה הפשוטה היא ירידת הדורות… אני בטוח שאופן כתיבתם של התנאים והאמוראים סיפק לגמרי את הצורך שהיה באותם ימים, כפי שלראשונים הספיקו דבריהם והאחרונים נזקקו ליותר, ובזמנינו אנחנו ממש משתמשים בכלי עזר בסיסיים כמו אלו שמנית.
חג כשר ושמח.
כל מה שהותר לכתוב תורה שבע"פ זה בגלל עת לעשות לה' הפרו תורתך.
לכן כל מה שעושים זה את המינימום האפשרי וזה מתחבר למה שהרב כתב (כי זה לא להתחילה, לכן אגב גם הגר"א מאוד קיצר בלשונו, כך ראיתי שכתבו עליו), היום המינימום האפשרי זה המקסימום אם אפשר להגיד, לכן זה הגדר של עת לעשות לה'.
שלום,
ברשות הרב שליט"א,
הייתי מוסיף אולי שעל ידי הגמרא באופן המבוקש, האדם מתחדד, ושכלו מתיישר, וברבות העתים יקנה לו סברא ישרה, ובעצמו יוכל לפלפל, להקשות ולתרץ, ולרדת לעומק הדין, שהרי למד באופן שבו למדו הקדמונים.
ובמסכת נדרים לח ע"א מבואר שמשה נהג טובת עין ונתן הפלפול לישראל. ולכאורה מה טוב בזה, הלא התורה ניתנה לכל ישראל, כמבואר שם בגמרא, ומה צורך יש בפלפול ?
אלא נראה שהצורך הוא שעל ידי פלפול בסברא ישרה יוסיף עוד לקח ופלפול, ויחדש דברים (כמו שרואים בדורנו על ידי הטכנולוגיה לענין שבת וכדו' שצריך לדמות מילתא למילתא איך להתיר וכו').
ועוד אוסיף מה שכתב בספר האשכול בהלכות ספר תורה (עמוד נ): נשאל רב פלטוי גאון, איזה עדיף ומשובח, אם להעמיק בהלכות על פי התלמוד, או לעסוק בהלכות פסוקות וקטועות, והשיב, הנה רוב העולם מטין אחר הלכות פסוקות, ואומרים מה לנו להעמיק בקושיות ופלפולי הש"ס, אבל לא יפה עושים. ואסור לעשות כן, שבזה הם ממעטים את התורה, ונאמר "יגדיל תורה ויאדיר". ולא עוד אלא שגורמים הם שתשתכח התורה מישראל, ולא נתקנו הלכות פסוקות וקטועות לשנן בהם, אלא למי שלמד הש"ס כולו ועוסק בו תמיד, ואם מסתפק לו דבר בדין, ואינו יכול לפרשו, יעיין בהלכות ההם (העתקתי לשון ספר האשכול מספר ואין למו מכשול על הלכות תלמוד תורה של הרב אברהם ישראל, וע"ש שדיבר בענין זה, ויש בזה אריכות ביביע אומר ח"א בהקדמה לענין הלימוד).
התלמוד הירושלמי הוא בבחינת אור ישר,
והתלמוד הבבלי הוא בבחינת אור חוזר.
ולכן התלמוד הבבלי מברר גם את קליפת נוגה של ארץ העמים.
ועל ידי ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים בבחינת אור חוזר, מגיע לבחינת העלם ההיולי,
הגבוה יותר מן ההעלם של הגילוי המתגלה על ידי אור ישר של תלמוד ירושלמי.
[מקור: עמוד 121. בספר המאמרים תש"ח. מאת אדמור חבד השישי.].
[מתוך: אתר חבדפדיה.].
דבריך גבוהים מידי לאנשים פשוטים כמונו, יישר כח
השאר תגובה