שאלה:
בס״ד
לכבוד הרב שליט״א
הנני בעל תשובה,
אמא רוצה לקחת את הילדים הקטנים שלי ליום בילוי בלונה פארק ביום שני(שתי בנות בגיל 4/7)
אני משתדל לא ללכת למקומות שפתוחים בשבת(למשל קיוסק שמוכר ארטיקים בד״ץ אך פתוח בשבת, אני מעלים עין אם מישהו קונה להן). אני יודע שמבחינה הלכתית אין בעיה אך לא ראוי, אבל אולי במקרה הנ״ל עדיף להעלים עין כדי לא לגרום לחכוך מיותר?
שבת שלום
תשובה:
עדיף להעלים עין. ובאופן זה אדרבה רואים שהוא מתגבר ורוצה לכבד את הוריו גם כשקשה לו נמצא מקדש שם שמים. ולא בכך שידבר עם אימו שלא כראוי כשאינה מבינה.
ברכה והצלחה ורוב נחת.
מקורות
בגמ' ביומא דף פו עמוד א למדנו על הענין שלהתנהג עם הבריות בדרך יפה ומתוקנת, וכך נאמר שם: ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו[1] תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו
וכן פסק הרמב"ם (יסודי תורה ה, יא): "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"
ועוד האריך בזה באיגרת השמד בגודל חומרת העוון של חילול ה': וקדושת השם היא הפך חלול השם, וזה שהאדם כשיעשה מצוה מן המצוות ולא יערב עמהן כונה מן הכונות אלא אהבת ה' יתעלה ועבודתו לבד, הנה הוא קדש את השם ברבים, וכמו כן אם ישמעו ממנו שמועות טובות – קדש את השם, כמו שאמרו (יומא פ"ו א'): בזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? ראו כמה נאים דרכיו! כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ט ג') "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". וכמו כן אדם גדול כשימנע עצמו מן הענינים שהם מכוערים – קדש את השם, כמו שאמר (משלי ד' כ"ד): "ולזות שפתים הרחק ממך", וחלול השם הוא עון גדול יענש בו שוגג כמזיד, כמו שאמרו עליהם השלום (אבות ד' ד'): אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. וכל העונות יאריכו לאדם עליהם, חוץ מחלול השם שאין מאריכים לו, וכך אמרו (קידושין מ' א'): אין מקיפים לחלול השם. מאי "אין מקיפים"? אין עושים לו כחנוני המקיף, כלומר שיפרעו ממנו מעט. וכל המחלל שם שמים בינו לבין עצמו הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בגלוי, כמו שאמרו שם: כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי. והענין הזה יתר מכל העונות, ואין יום הכפורים ולא יסורים ולא תשובה מכפרים אלא כולם תולים ומיתה מכפרת, כמו שאמרו זכרונם לברכה (יומא פ"ו א'): מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורים למרק אלא כולם תולים ומיתה מכפרת, שנאמר (ישעיה כ"ב י"ד): "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", וכל זה כשיהיה מחלל שם שמים ברצונו, כמו שנבאר. וכמו שחלול השם הוא עון גדול, כך קידוש השם הוא מצוה גדולה, וגומלים לו טובה הרבה מאד, וכל איש מבני ישראל חייב בקידוש השם, כמו שאמרו בספרא: "אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (ויקרא כ"ה ל"ח) – על מנת שתקדשו שמי ברבים! ואמרו בפרק "בן סורר ומורה" (סנהדרין ע"ד ב'): בעי מיניה מרבי אמי: בן נח מצווה על קדושת השם או לא? שמע מיניה דבן ישראל לא צריך בעיא דמצווה הוא על קדושת השם, דכתיב (ויקרא כ"ב ל"ב): "ונקדשתי בתוך בני ישראל"!
