שאלה:
שלום רב!
האם מותר לפתוח בספר (קודש) כדי לקבל תשובות?
שמעתי מרב מסוים – שמותר רק לאדם שלא יודע מה לעשות או מתלבט בדבר שהשכל האנושי או דעת תורה לא יכולים לענות על זה.
(עדיפות למקורות), תודה רבה!
תשובה:
שלום רב
מסתבר שיש בזה שני איסורים: א. יש איסור של "לא תנחשו", כלומר אסור לאדם לומר אעשה דבר מסויים ואם יקרה כך וכך סימן שאני צריך לעשות כך, ואם יקרה אחרת אעשה כך. ב. אולי יש בכך חשש של דורש אל המתים.
ועל כולנה, אין שום טעם לעשות דברים חסרי תוחלת…
בהצלחה רבה.
שלום רב!
איך יכול להיות???
– אני מדגיש: שמעתי מרב מסוים שאם עושים זאת – אדם שלא יודע מה לעשות או מתלבט בדבר שהשכל האנושי או דעת תורה לא יכולים לענות על זה, אז אין בזה משום "לא תנחשו".
– וגם הרבה מחסידויות חב"ד וגם ברסלב עושים זאת ועוד הרבה מקובלים ועוד רבנים ועוד…! אז בעצם כל העושים זאת עוברים על איסור לא תנחשו??
סליחה: אבל איך זה מסתדר, הם לא עושים זאת סתם ובלי טעם???
תודה בכל אופן.
אני אומר את דעתי, ואדרבה, תבקש שיסבירו מה ההבדל.
אני דווקא רציתי לדעת, לפני מותר אסור, איך בדיוק עושים את זה? איזה ספר פותחים ובאיזה מילה מסתכלים שם ואיך מתרגמים את הטקסט לתשובה לשאלה כאשר ברוב המוחלט של המקרים אין שום קשר בין התוכן הכתוב לנושא של השאלה. מעבר לכך, ובנוסף לחששות שהרב הזכיר, ובהנחה שבסוף כן ניתן למצוא קשר בין הדברים, יש לכאורה גם את הנושא של ודאישתמש בתגא חלף
הזכרתי גם שזה הבלים.
שלום רב!
—- אתם יכולים לראות את שיעור של רב:
https://www.youtube.com/watch?v=6Du0lujgkzM
תקראו את הנקודות הבאות מהשיעור הנ"ל, ותגידו אם מותר או אסור:
—- הרב בשיעור אומר מה שכתוב בגמרא חולין צה ע"ב "ושמואל בדיק בספרא (הוכחה שמותר!) רבי יוחנן בדיק בינוקא (נבואה קטנה)".
—- וכן הרב מסביר בשיעור על ידי מקורות וכדו' שאדם שלא יודע מה לעשות או מתלבט בדבר שהשכל האנושי או דעת תורה לא יכולים לענות על זה, אז אין בזה משום "לא תנחשו";
ואם השכל האנושי או דעת תורה יכולים לענות על זה אז: אם הוא בודק בספר וא"כ עושה מעשה בעקבות זאת – רק אז עובר על איסור.
(אז אני חושב שמותר, אבל אני לא עושה זאת כל עוד לא תאמרו שמותר…) ראוי לבדוק זאת…
זה לכל הפחות נתון במחלוקת ולדעת הרמב"ם אסור:
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה ה
מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר.
שלום רב,
— אני מעתיק לכם ממשנה ברורה שכב ס"ק כד "ועיין בנזר הקודש שהביא בשם שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד שמשמע שאינו מותר (אלא מותר) רק להטיל גורל מתוך הספר כנהוג"
— וכן נפסק בחיד"א שאין זה ניחוש אלא מעין נבואה קטנה (שיורי ברכה יו"ד קעט ו.)
—————————–
איך אפשר לאסור זאת אם נפסק שמותר גם במ"ב וגם החיד"א אמר שאין זה ניחוש (אין זה משום "לא תנחשו")
יש כאן שתי נקודות חשובות: אחת, לא קבעתי שאסור, רק אמרתי שלפי הרמב"ם זה אסור וממילא אין להכנס בחשש זה. שתים, וזה דבר חשוב מאוד, אנישם לא מתייחסים לבדיקה באגרות קודש כגורל, כי אם כן היו עושים זאת במשניות גמרא תנ"ך וכו', הם מרגישים שהם מקבלים הוראה מהרבי! וזה, מלבד ההבל שיש בדבר, זה גם נראה כדורש אל המתים, וגם כניחוש שאינו מספר קודש כיון שהניחוש אינו מהספר אלא מה הרבי אומר לי…
מה שאמרת "אלא מה הרבי אומר לי" זה כבר דיון בין חסידים למתנגדים…
— זה שאדם שואל כביכול בספר אגרות קודש, זה לא אומר שהם מקבלים הודאה מהרבי, אלא האדם מבקש מהשי"ת שיענה לו בזכות הרבי.
— וגם אני לא דברתי על אגרות קודש, אלא על ספרי קודש בכללות, שאדם מבקש מהשי"ת שיענה לו דרך הספר וזה מן נבואה קטנה; וזה מתירים המ"ב והחיד"א.
לסיכום למעשה:
המ"ב והחיד"א מתירים באופן שהאדם שלא יודע מה לעשות או מתלבט בדבר שהשכל האנושי ואפי' דעת תורה לא יכולים לענות על זה, אבל אם דעת תורה ואפי' השכל האנושי יכולים לענות על זה והוא בכל זאת בודק בספר ועושה מעשה בעקבות הבדיקה בספר – רק אז עובר על איסור.
אך הרמב"ם אוסר אפי' באופן שהמ"ב והחיד"א מתירים, ולפיכך אין להכנס בחשש זה, אבל מ"מ יש הסומכים על המ"ב והחיד"א.
האם הסיכום נכון לכו"ע?
יש עוד נקודה, שכל הדברים הללו אמורים במי ששואל בספר אקראי, מי ששואל בספר מסויים כי חושב שמחבר הספר מתקשר איתו דרך הספר וכדומה, זה ודאי בבחינת דורש אל המתים וגם אין בזה טעם כי זה ודאי חסר מקור.
השאר תגובה