עבודה זרה בשיתוף לגוי / השתתפות בתפילת נוצרים לשלומה של מלכות

שאלה:

שלום רב!
אני גר בחו״ל והוזמנתי לדבר לטקס שמברכים את המדינה (מקסיקו) בין הנוצרים ובין היהודיים, כמובן הם שרים ומברכים ליש״ו, אולם הוזמנתי לברך ולהתפלל להקב״ה על המדינה מצד היהודיים.
השאלה היא האם יכול ללכת? האם יכול להישאר בזמן שהם שרים ואפילו עומדים להתפלל? או עדיף לא ללכת ? אבל למנוע ללכת אני צריך לשקר שקרה משהו כדי שלא לגרום חילול השם?

תודה מראש!

תשובה:

שלום וברכה

קשה לי להשיב לשאלתך כיון שהסיטואציה וההכרח לא ברורים לי.

נראה לי, שאם תוכל ללכת שם רק לזמן שבו אתה מברך את המדינה, ולא תזדקק לשהות שם כאשר הם עושים את פולחנם, זה בסדר, וכבר מצינו בכל הדורות שהתפללו בשלומה של מלכות בתפילת הנותן תשועה למלכים, אבל אם אתה צריך לשהות שם בשעה שהם מתפללים, לכבד את פולחנם ולעמוד, וזה נראה שאתה מוקיר ומכבד ואפילו משתתף במידת מה, זה כבר נתינת כבוד לעבודה זרה, והייתי נמנע מכך.

הגם שיש פוסקים שסוברים שלהם מותר לעבוד עבודה זרה בשיתוף, וזו מחלוקת גדולה כידוע, אבל כיון שלנו זה אסור ומבחינתנו זו עבודה זרה ממש, אתה לא יכול להשתתף בדבר כזה וכביכול להסכים ולייקר עבודה כזו.

מקורות:

על עבודה זרה בשיתוף, אני מעתיק לך מתוך מאמר שכתב הגאון רבי פנחס גולדשמידט שליט"א יו"ר ועידת רבני אירופה ואב"ד מוסקבה:

האם יש בנצרות איסור עבודה זרה לבני נח. כי אף שמלתא דפשיטא הוא שישראל שמודה בנצרות הרי הוא מודה בעבודה זרה, משום שאמונתם משתפת בן אנוש באמונת האלוקות, והרי זו כפירה ברורה באמונת היחוד, כמו שכתב הרמב"ם באיגרת השמד, וכן דעת רוב ככל הראשונים והאחרונים[1]. וראה ברמ"א (יו"ד קמא, א) שצורת שתי וערב שמשתחווים לו נחשב צלם ואסור בהנאה עד שיבטלנו הגוי. מכל מקום, כלפי בן נח המאמין ועובד לדת הנוצרית, נחלקו הפוסקים אם בני נח הוזהרו על השיתוף או לא.

ושורש הדברים בגמרא בסנהדרין (סג, ב):

"הנודר בשמו והמקיים בשמו הרי זה בלא תעשה. מנלן, דתניא 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג, יג), שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. 'לא ישמע על פיך' (שם), שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו… מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל, אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודה זרה שלו, והתורה אמרה 'לא ישמע על פיך'".

וכתבו התוספות:

"אמר רבינו שמואל, כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו. ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד… בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות, ואע"פ שמה שמזכירין עמהם שם שמים וכוונתם לדבר אחר, מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים, גם דעתם לעושה שמים, ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך".

ונשנו דברי התוספות אלו בסוגיית הגמרא בבכורות (ב, ב ד"ה שמא), ובפשטות כוונתם שאף שישראל שמשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם (סנהדרין שם, א) ונחשב עובד עבודה זרה, בני נח לא הוזהרו על כך, ולגביהם אין זה נחשב עבודה זרה כל עוד הם נושאים שם שמים באמונתם, וזוהי אמונת הנוצרים שמאמינים ומתפללים לאל עליון קונה שמים וארץ, אלא שהם מערבים ומשתפים חול וקודש, טמא וטהור, בשילושם הידוע. וכן פירשו בדעת התוס' המהרש"א ומהר"ם וערוך לנר בסנהדרין שם.

בשו"ע (או"ח קנו, א) כתב:

"ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום 'לא ישמע על פיך' (שמות כג, יג)".

וכתב הרמ"א:

"ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים, ואע"ג דמזכירין הע"ז מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום 'ולפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט, יד), דהרי אינם מוזהרין על השיתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז, ורבינו ירוחם נתיב יז ח"ה, ותוס' ריש פ"ק דבכורות)".

וראה גם בש"ך (יו"ד קנא, ז) שהביא את דברי הרמ"א הללו "שאין בני נח מוזהרין על השיתוף", והתיר למכור להם בזמן הזה דברים המיוחדים לפולחנם, ולפי שאין בזה משום לפני עוור. וכן פסק במור וקציעה (סי' רכד).

אולם במחצית השקל (או"ח שם, ב) הביא שבשו"ת שער אפרים (ס' כד) כתב בשם רבו בעל החלקת מחוקק שגם בני נח מצווים על ע"ז בשיתוף, ומאמיני השילוש הם עובדי ע"ז, ופירש, דכל כוונת התוספות אינה אלא שאינם מוזהרים על שבועה בשיתוף של שם שמים עם דבר אחר [שלא בדרך האמנת אלהות בשיתוף, אלא בדרך שבועה בעלמא], שלישראל הוא אסור משום שאין זה כבוד שמים אך לא משום ע"ז, ולבני נח מותר[2]. וכן הביא משו"ת מעיל צדקה (סי' כב), וכן כתב הפמ"ג (שם א"א, ב). וראה עוד שו"ת ושב הכהן (סי' לח) שדחה דברי הרמ"א וכתב שאין כן משמעות דברי הראשונים, וכדבריהם האריך להוכיח בשו"ת מנחת אלעזר (א, נג).

בשו"ת נודע ביהודה (תנינא יו"ד, קמח) בתשובת בן המחבר רבי שמואל לנדא, נקט שגם הרמ"א עצמו סובר כן, וכתב:

"מנא ליה להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על השיתוף, ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף, וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי ולא בשום אחד מגדולי הראשונים, ואילו היה זה אמת הו"ל להרמב"ם להביא בהל' מלכים לפסק הלכה שאין הנכרי מצווה על ע"ז בשיתוף ולמה זה השמיט דין זה. גם הוא מוכח דאין חילוק בעובד ע"ז בין ישראל לנכרי, דהא ברייתא מפורשת היא במסכת סנהדרין נ"ו ע"ב, והתניא בע"ז כל שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הלכה ב' הרי דכללא כייל דכל שישראל נהרג עליו גם הב"נ מוזהר עליו[3]. ונ"ל דמה שנתפשט דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף, היה ע"פ טעות שראו בהתוס' במסכת בכורות דף ב' ע"ב ד"ה שמא יתחייב לו כו', כתבו דנוהגין להשתתף עם נכרים הואיל והם נשבעין בקדושיהם כו', ואע"ג שמשתף שם שמים ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול, דבני נח לא הוזהרו על כך, ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל. ועפ"ז פסק הרמ"א בא"ח סימן קנ"ו בהגה"ה ויש מקילין בשותפות עם נכרים, משום שאין הנכרים נשבעין בע"ז כו', אלא משתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור, דהרי אינם מוזהרין על השיתוף עכ"ל. ולשון זה הטעה לכמה חכמים, וסברו דכוונת הרמ"א הוא שאין בן נח מצווה לעבוד ע"ז בשיתוף, אבל באמת לא כן הוא, וכוונת התוס' ורמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד ע"ז ממש, רק שמשתף שם שמים ודבר אחר, ואינו קורא בשם אלהים, ואינו אומר אלי אתה, רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב 'ובשמו תשבע' והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ב"ה ולא ישתף ש"ש ודבר אחר, כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' שבועות הל' ב', והנכרים אינן מוזהרים על זה השיתוף. אבל בשעובד ע"ז בשיתוף אינו חילוק בין ישראל לנכרי". וכן כתב במנחת חינוך (מצוה פו אות ב).