שאלה:
אני עוסק בהעברת דירה של אימי המבוגרת, מביתה הישן לביתי. ברשותה פסלונים לשם נוי המונחים בויטרינה. אינני יודע, אך יתכן מאוד שבעבר הדמויות שמפוסלות באותן פסלונים (לא הפסלונים עצמם) שימשו לעבודה זרה. יתכן שגם אם כן, היום דמויות אלו לא נעבדות. כמו"כ יתכן מאוד שהאומןבית החרושת יצר את הפסלונים הללו לשם נוי ותיירות וכדו'.
אם אעלים את הפסלונים כנראה שלא תבחין בכך. בהתחשב בעובדה שהפסלונים לא שייכים לי – האם מותר או אני צריך לאבדם בכל זאת ללא ידיעת אימי? אם אין חובה, האם ראוי מפני הספק לאבדם? אם אין שום צורך לאבדם, האם יש עדיפות להימנעאיסור בהשמתם בביתי לכבוד אימי?
אם יש דמות ספציפית (לא הפיסלון עצמו) שידוע לי שכן נעבדה, אך יתכן מאוד שהפיסלון לא יוצר לשם ע"ז אלא לשם נוי ואומנות, וכן שדמות זו ספק אם נעבדת היום ובאיזה היקף, זה משנה את התשובה?
תודה מראש
תשובה:
כיון שזה לא שלך ומעיקר הדין מותר להחזיק בבית, אף שאסור לעשות, לא הייתי זורק בלי רשות.
מקורות:
א. ראה שו"ע יו"ד סי' קמא ס"ד וסעיף ז שאסור לעשות צורת אדם שלם, אבל מותר לעשותו על ידי שיחסר ממנו אחד מאבריו. אכן, דעת החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' קכח) שמותר לעשות זאת על ידי פועל גוי, אלא שבס' נהרי אפרסמון (יו"ד סי' קטז, קיז וסוף קיח) חלק על דבריו וכתב לאסור אף באופן זה, וכן דעת שו"ת יד אלעזר (סי' קכט), וראה דרכי תשובה (יו"ד סי' קמא ס"ק ל, וס"ק לב) שהאריך בנידון זה.
ב. בשולחן ערוך שם סעיף ד מובא שנחלקו הפוסקים אם מותר להשהות בבית צורת אדם שלם כשנעשה שלא לשם עבודה זרה. ובס' בנחל אשכול (הל' ע"ז סוף סי' נ) כתב ללמד זכות על המקילים בזה, וכתב שכך נהוג בזמננו.
