שאלה:
ב"ה
הנידון: מעביד שתובע חזרה דמי חופשה שלא סוכם עליה
שלום,
מזה כ-25 שנה אני עובד ברציפות אצל אותו מעביד.
התחלתי כאברך, בהתנדבות ובאופן בלתי רשמי.
לפני כ-14 שנים המעביד חתם עימי על הסכם בו נכתב בין השאר:
"חוזה עבודה… העובד מתקבל לעבודה במשכורת חודשית עד גובה 1000$. התשלום הוא 18$ לשעה".
לא מוזכר שם מאומה לגבי חופשות.
לפני כ-13 שנים המעביד העביר אותי לעבודה בתלוש, בחצי משרה, לפי אותו שכר שבחוזה הנ"ל.
אבל, הוא מעולם לא שילם לי דמי חופשה שנתית, למרות שדרשתי זאת בכתב. טען שלא סוכם כך, ושאין לא תקציב.
כעת המעביד פיטר אותי בטענה שאין יותר עבודה.
הוא דורש שאחזיר לו את דמי החופשה השנתית של 3 שנים אחרונות, שהוכרח לשלם על פי החוק.
הוא טוען שכיון שלא הוסכם על חופשה שנתית, אין לי זכות הלכתית לקחת את הכסף זה.
אם המעביד צודק הלכתית, ברצוני להחזיר כסף שאינו שייך לי.
אודה אם הרב יורה, עם מי הצדק על פי ההלכה.
תשובה:
שלום וברכה,
המעביד חייב לשלם לך את כל התנאים הסוציאליים שנהוג לשלם לעובד ע"פ חוק. ולכן לא רק שלא יכול לדרוש ממך החזר של החופשות, אלא חייב לשלם לך עבור החודשים שלא שולמו, ובתוספת פיצויי פיטורין וכל המקובל על פי חוק.
בהצלחה.
מקורות:
במשנה בבא מציעא דף פג עמוד א: "השוכר את הפועלים…. מקום שנהגו לזון – יזון, לספק במתיקה – יספק, הכל כמנהג המדינה". מבואר שכל ההטבות שנהוג לתת לעובד חייב המעביד לשלם. ולכן בשכירות פועלים חייב המעביד לשלם פיצויים, ימי מחלה, חופשות ועוד. מעביד שרוצה להיפטר מתשלומים אלו עליו להתנות מתחילה שלא משלם את כל ההטבות שנהוגים לתת, אבל אם לא התנה לפי הלכה חייב לתת את כל מה שמחייבים בחוק.
