שאלה:
רציתי לאחל לרבנים החשובים שליט”א יושבי על מידין העוסקים בצרכי ציבור באמונה שלא ע”מ לקבל פרס בחודש שבו מרבין בשמחה ושהם ”ימי ניסים לישראל פורים ופסח” כלשונו הטהור של רש”י הקדוש את ברכת החודש שכבר נכנס שתזכו לשמחה שלימה ואמיתית ואת ברכת התורה שתזכו להמשיך במלאכת הקודש להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דבר ה’ לעם שבשדות מתוך הרחבת-הדעת ושלא יצא דבר תקלה מתחת ידיכם כמאמר הכתוב ”שלום רב לאוהבי תורתך ואין לנו מכשול” ויקויים בכם הכתוב ”שתולים בבית ה’… עוד ינובון בשיבה” עדי נזכה לשמחה השלימה בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
תשובה:
יישר כח גדול, המברך יתברך בכפל כפליים, חודש טוב ומבורך, ימלא ה' כל משאלות ליבכם לטובה ולברכה!
אכן יישר כוחכם, מתוך דבריך המחזקים התעוררתי להבין את דברי הפסוק, כפי שמפרש המאירי בהקדמה לבית הבחירה. שם הוא מבאר שוד המלך חשש להיות נכשל וכל כך התפלל ואלו דבריו: ויש לפרש באלו הפסוקים ר"ל הבינני וכו' עת לעשות וכו' שדוד מצד היותו קרוב להיותו נכשל באחד מאלו הענינים לרוב טרדותיו היה מבקש עזר אלהי להשלים שכלו להוציאו לפועל על אף שונאיו לרוב מלחמותיהם עליו ואתה רואה מדבריו היותו מעורר עצמו שלא יבטלוהו אויבים מכל וכל והיה משבח עצמו שעם הטרידם אותו לא יוכלו לו להפסיק התבודדותו מכל וכל כאמרם זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי וכן חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי וענין מלת עודוני רוצה בה שללוני מלשון יאכל עד וכן הרבה והיה מבקש עזר אלהי להשלים שכלו ולעזרו עד שלא יגיעו האוייבים לכונתם והוא אמרו עבדך אני הבינני וכו' ולבאר חמסו עליהם אמר עת לעשות לה' וכו' כלומר צריך לי לפי העת להגיעני בזה עזר אלהי לרוב טרדותי למלחמות האוייבים שגם בעת שאני מיחד עצמי להתבודדות ולהתעסק בדרכי השם הם מטרידים אותי ומפירים תורת השם ממני וכו', ובמדרשות גם כן רמזו באור זה הפסוק לפחיתות בני דורו ומיעוט הגדלתם ערך התורה ורוב השפלתם היא ולומדיה כמו שאמרו ז"ל כרום זלות לבני אדם בשעה שהקב"ה מרומם מצות שהן עכשיו בזויות לאדם מה לך יוצא ליסקל ששמרתי את השבת מה לך יוצא לישרף שמלתי את בני מה לך יוצא ליהרג שעסקתי בתורה ואמר שאין ראוי למשכיל להיות עם כל זה נסוג שכלו אחור אבל יבז בלבו על כל נזק המגיעו על זה לתוחלת הגמול ולערך התכלית ויזכור מאמר החכם שאמר אני פורק מעלי עול השם כל זמן שאירא זולתו והוא אמרם גם כן בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ועל כיוצא בזה אמרו ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בשוקא דציון חזייה דהוה מפחד אמר ליה חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה לא קשיא הא במילי דשמיא הא במילי דעלמא רצה בזה שאין למשכיל לירוא כלל בענינים הדתיים והשכליים עד שתביאהו יראתו להתרשל ויגרום רעה לעצמו ולזולתו אלא שיתעסק בתורה ובמצות על אף כל אויביו וישכים ויעריב עליהם בבית המדרש והם כלים מאליהם והוא אמרו עבדך אני הבינני וכו' ואמר עת לעשות לה' וכו' כלומר אין ההשתדלות בלמוד אצל המשכיל תקות היותו נוחל כבוד המוני ותועלת גשמי עד שיתרשל ממנו בהעדרם אבל תכלית כונתו לעבוד השם יתברך ולתוחלת כבוד נצחי לעולם שכלו טוב ואם כן כבר ראוי להתחזק בזה בעת הזאת בשכבר יראה מזה ראיה מפורסמת שכונתו לשמים והוא אמרו עת לעשות לה' כלומר בעת הזאת התפרסם היות עסק בני אדם בתורה ומצות לשם שמים על דרך האמת מבלי שיצטרף עמו בקשת כבוד או שררה או תועלת שהרי לא ישיגנו בזה מן הבריות רק השפלה ונזק שהרי הפרו התורה והשפילו ענין לומדיה תכלית ההשפלה ואין לחוש להיות בלמודו סרך תורה שלא לשמה ושיהיה ענין טרחו על מנת שיקרא רב או רבי או שיהיו דברי תורה בידו קרדום לחפור בו ועטרה להתגדל בה אבל למודו באמונה ישרה לשמה ועל מנת שלא לקבל פרס והיה משבח זאת המדה לעורר עצמו לבל יתרשל מן הלמוד בראותו השפלת בני דורו ענין הלמוד וכל הנמשכים אחריו אבל שיתעורר על זה אז יותר על אף המתנכרים ויניח המשפילים אחר תאותם ויפקיד רוחם ביד סכלותם ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל בשעת המפזרים כנס ובשעת המכנסים פזר:
ומתוך חששות אלו בא דוד המלך והתפלל לה' יתברך את התפילה הזו שלום רב לאוהבי תורתך, וז"ל, ועל זאת הכונה רצה בזה המאמר עבדך אני תבינני כלומר שתעזרני ותצליחני בלמוד ותשמרני שלא אכשל במה שאדבר או במה שאחבר על ספר כמו שאמר הוא בעצמו שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול ואמר עת לעשות לה' וכו' כלומר איך אעלה במדרגת החכמה לדבר בדברים העמוקים ולספר בנפלאות ה' לפרסם יחודו וכבודו והדבר קרוב לידי שגיאה ויהיה שכר הטורח והיגיעה יוצא בהפסד השגיאה עד שבעת שיחשוב המתבודד לעשות לה' לשבחו ולרומם גדולתו פיו ירשיעהו לומר דבר שאינו הגון להפר התורה ולהחטיא הכונה ונמצאת ברכתו קללה תחשב לו, עכ"ל. נמצא כי האיחול שלכם טומן בתוכו משמעות חשובה מאוד ותודה רבה על כך
